דוקטור קרן גבע

הפוסט הראשון מוקדש לרופאה מיוחדת מאוד, דוקטור קרן גבע, מנהלת השירות לנוירולוגית ילדים במאיר.
אל קרן הגענו לגמרי במקרה ובלי להכיר. הדבר הראשון שהבחנו בו אצל עמית היה חיוך לא סימטרי כשצד ימין של הפה מחייך וצד שמאל בעצם קפוא. כמובן שכמו כל הורים מודאגים הלכנו מייד לרופא והסבירו לנו שאין מה לדאוג. זה משהו ידוע ודי נפוץ שנקרא "שיתוק מסוג בל" או פציאליס ושמקורו בוירוס באיזור העצב ושלא נדאג כי זה אמור לעבור תוך מספר שבועות.
כמובן שדאגנו אבל קיבלנו מסר של ביטחון מוחלט שזהו המצב ושאין מה לדאוג. הלכנו גם מייד לרופא לאף אוזן גרון שאישר גם הוא את הדברים ולרופא עיניים שאישר גם הוא את הדברים.
חזרנו שוב לאחר מספר ימים לרופא המשפחה מפני שלא ראינו שיפור ועמית החל לחוות מידי פעם כאבי ראש (דבר שלא היה קורה לו קודם). נעשתה בדיקה נוספת ונאמר לנו אותו דבר. לאחר מספר פניות כאלו, החלטנו, יעל ואני שחייבים ללכת לרופא אחר, מישהו שאולי מתמחה בתחום אבל האמת שלא היה לנו מושג איזה רופא אנחנו מחפשים. חיפשתי המון בגוגל ובשלב מסוים מצאתי את דוקטור קרן גבע. נוירולוגית ילדים. לא ידעתי אם היא רלוונטית אבל התקשרתי ולמרות שהיתה מלאה מצאה לנו מקום להגיע אליה למרפאה עוד באותו היום.
היא בדקה את עמית, והבחינה במשהו שהדאיג אותה שלא מתישב עם האבחנה עד כה. זה היה בערב והיא הציעה שנבוא למאיר לבדיקות ביום שאחרי.
הגענו והיא ליוותה אותנו ברקע לאורך כל היום של הבדיקות תוך שהיא כל הזמן בודקת מה מצבנו ודואגת שכל הבדיקות יתקדמו ברקע. בסיום הבדיקות אכן עלו ממצאים מדאיגים, עדיין לא בהכרח משהו רציני אבל על מנת לדעת נדרש MRI. תור ל MRI בארץ זה לא דבר פשוט. יכול לקחת חודשים ויותר אבל היא הפכה עולמות וסידרה לנו תור ליומיים אחרי. כשהגענו לבדיקה היא כל הזמן בדקה מה שלומנו ואחרי ה MRI, למרות שפענוח לוקח בדרך כלל ימים, התקשרה וביקשה מאיתנו להמתין קצת בבית החולים על מנת לנסות לברר את הממצאים.
כעבור חצי שעה קראה לנו, ולצערנו אמרה לנו שיש משהו שיכול להיות גידול בראשו של עמית ומראש דאגה לנו לפגישת המשך שעתיים אחרי אצל צוות המנתחים הטוב בארץ באיכילוב.
דוקטור גבע הראשונה שבדקה את עמית ברצינות הראויה, לא זרקה את הכדור לשלב הבא עם הפנייה ושנסתדר, אלא וידאה שאנחנו נבצע את השלבים הבאים במהירות שיא בפיקוחה באופן פרו-אקטיבי, עשתה הרבה מעבר לנדרש ממנה בתור רופאה מומחית, הכל תוך אמפטיה ועדינות ולא הפסיקה לבדוק מה איתנו לאורך כל הדרך
הלוואי ויהיו עוד הרבה רופאים כמוה