המלאכים של עמית

אנשים עם כנפיים באמצע הדרך

מרגע הופעת הסימפטומים הראשונים למחלה הארורה של עמית ועד לסוף העצוב שלנו, חיינו השתנו מן היסוד. ערבוב הרגשות שחווינו, האימה, הבלבול, חוסר האונים, הצורך לקבל החלטות בלתי אפשריות שכל אחת מהן עלולה לחרוץ את גורלו יום יום, שעה שעה. התפרקנו מבפנים

, נשברנו לאלף רסיסים ועם זאת נדרשנו להיות כל כך הרבה דברים בו בזמן: בראש ובראשונה להיות חזקים עבור עמית ויובל, לוודא שהם מקבלים מסרים אופטימים, להיות להם משענת וסלע יצוק כמו שאף אחד אחר לא יכול להיות חוץ מהורים. כמובן שמילאנו את תפקיד ההורים, היינו צריכים להיות פסיכולוגים ולעזור להתמודד עם הפחדים, החששות, השאלות הקשות, המצוקה, המחשבות שהגיעו באמצע הלילה.

נאלצנו גם להיות חוקרים ולהפוך כל אבן ברחבי העולם על מנת למצוא מה ניתן לעשות כדי לשנות את הגורל. האם יש טיפול שלא שמעו עליו בקצה נידח של העולם? האם יש ניסוי מבטיח. נאלצנו ללמוד את כל המונחים הרפואיים, סוגי הטיפולים האפשריים, ההשפעה שלהם, הסיכונים

 נאלצנו להיות חצי רופאים היות והרופאים עצמם יכלו לעתים להמליץ על חלופות ולעתים אפילו לא יכלו להמליץ כלל ואנחנו היינו צריכים לקבל את ההחלטות,

תפקדנו גם כאחיות – דואגים לתת לעמית את התרופות בזמן, חבישות כשצריך, החלפת עדשות, מעקב אחרי הסימפטומים והבנה מתי המצב מחמיר ונדרש טיפול נוסף.

היינו גם פיזיאוטרפיסטים ושוטרים שדואגים שכל הזמן עמית יעשה תרגילים לשיקום מערבבים קשיחות שלא יפספס גם כשלא בא לו, ואמפטיה ונדרשנו גם להיות החברים של עמית ויובל בתקופות בהם לא היה יכול להיות קשר עם החברים והתעורר בהם צורך אנושי עז לחברה

אל מול המצב הזה התוודענו לאנשים מיוחדים ויוצאי דופן, שהתגייסו לעניין בכל ליבם, שעשו הרבה מעבר למצופה בלי תנאים, בלי בקשת תמורה ובלי להסס

זאת לצד מאות אנשים אחרים שסייעו מאחורי הקלעים, כל אחד כמיטב יכולתו ועל כך נתונה להם תודתנו

לאורך תקופה של כחצי שנה לאחר המוות, ציינו את אותם המלאכים האלו בעמוד שהוקדש לנושא בפייסבוק. כל הפוסטים מובאים כאן בסדר הופעתם