שתפו על או אל עמית

היום לא תהיה תמונה של 1 בספטמבר.

יובל סיימה 12 שנות לימוד ואתה עמיתי היית צריך להתחיל היום ללמוד בתיכון.

אני לא יודעת איזו מגמה היית בוחר ללמוד וליתמקד - האם היית ממשיך עם הספורט, אולי משקיע במוזיקה ובתופים, אולי היית הולך בעקבות יובל לכימיה וביולוגיה ואולי היו לך תחומי עניין חדשים.לעולם לא אדע מה העולם הפסיד מעצם היותך נעדר ממנו בחמש השנים האחרונות ושלושה וחצי חודשים.

היה קשה לקבל או לראות את כל התמונות והאיחולים לתחילת שנת הלימודים החדשה כשהשנה זה לא כולל אותנו.

יובל התחילה לעבוד היום בגן שלך כשהיית תינוק ועד לגן עירייה. מורן קיבלה אותה בזרועות פתוחות ובמהלך היום היא שלחה לאבא ולי תמונה של מגנט שתלוי על המקרר של הצוות בגן. זה מגנט שהכנתי לכ חברת צוות בגן באחת השנים שלמדת בו. במגנט כתבתי תודה לחברת הצוות ומסביב היו המון תמונות שלך לאורך השנים בגן. סיימת את הגן לפני 12 שנה והצוות בחר שהמגנט עם התמונות שלך יהיה בגן גם היום.

כמובן שהתמונה הזו ריגשה אותי מאוד ואמרתי לעצמי זו תמונת הראשון לספטמבר שלי השנה - אתה מופיע בה והיא נשלחה על ידי יובל.

הלוואי שהיתה תמונה אחרת אז זה כל מה שנשאר.

געגועים חזקים אלייך עמיתי , כל כך רוצה שתהיה כאן איתנו.

אוהבת,

10.5.2011 יום עצמאות במושב שדה וורבורג . אני עם בטן ענקית וכולם סביבי שיכורים , רוקדים , שמחים ומחייכים. עידן עושה הפעלה (לדעתי הראשונה במשפחה הגדולה) לענבר, עדי, אור , יובל וגילי ומקנחים את הארוע במשחק הכדורגל המסורתי .

אנחנו חוזרים הביתה ובמעלית יורדים לי המים. אני אומרת לאורן שמחזיק את יובל הישנה שצריך לנסוע ללדת ואנחנו מזעיקים את ההורים שלי מבצרה לשמור על יובל. כביש 4 חסום בין בצרה לכפר סבא וההורים שלי מתעכבים, עמית דווקא לא מתעכב אז אנחנו משאירים את דלתות הבית שלנו ושל השכנים לקומה, משפחת לוין , פתוחות עד שההורים שלי יגיעו ונוסעים למאיר. הדרך שונה מהדרך שעברנו כשיובל נולדה, הכל הרבה יותר מהיר והרבה יותר מורגש וכואב. מגיעים ותוך פחות מ3 שעות עמית נולד ומצטרף למשפחה.

מאז לעמית היו לפחות 2 ארועי יום הולדת:

כל יום עצמאות חגגנו במושב שדה ורבורג את הולדת המדינה ואת הולדת עמיתי שלנו. לפני חמש שנים היינו בוושינגטון בטיפולים ביום העצמאות וב4 השנים הבאות החגיגות נדדו כי הבית בשדה ורבורג כבר איננו. השנה יום העצמאות היה בקיבוץ משמר השרון ויובל לא הצטרפה אלינו , היא הוזמנה לחגוג למדינה במקום אחר. סמי הזכיר את עמיתי וכמובן גם את שושי ,שהיום מציינים 6 שנים ללכתה.

יום לפני התאריך הלועזי דאגנו לקשט את הבית בבלונים, לכתוב ברכות , להכין שולחן מתוקים וכמובן עוגה ולהעיר בבוקר יום ההולדת את עמית ליום נוסף של חגיגות.

בסוף השבוע האחרון חגגנו לסבתא חנה שלי יום הולדת 100 ולחבר יקר , נועם , יום הולדת 50 ולכל אחד מהם אפיתי עוגה ובכיתי על העוגה הנוספת שהייתי צריכה לאפות עם הספרה 1 של עוגת המאה והספרה 5 של החמישים. את הבית לא קישטנו אתמול בבלונים ויובל נסעה ללמוד ולישון אצל חברה. היה קשה מאוד לקום הבוקר. אפילו ג'וי לא מיהר לצאת לטיול הבוקר וגם כשכבר יצאנו הוא לא רצה ללכת יותר מדי,רק כיוון שנחזור הביתה.

בגולטיים ליד הבית היה הבוקר טורניר כדורגל לילדי בתי ספר יסודי ולצלילי הטורניר קמנו הבוקר.

כמה אושר ושמחה היתה במשפחה שלנו ב10 השנים ו12 הימים שעמיתי היה איתנו. כמה טיילנו, בילינו עם המשפחות ועם חברים וכמה כל זה חסר היום.

היום עמיתי שלנו היה צריך להיות בן 15 .

נער שמסיים חטיבת ביניים ומתכונן ללימודים בתיכון. יש לי בראש הרבה מחשבות על איך הוא היה נראה, מה הוא היה רוצה ללמוד, מי היו החברים שלו, האם היה נשאר עם אותם תחביבים או שהם היו משתנים ויש שם גם הרבה זכרונות של רגעים משותפים שחווינו יחד והכרת תודה עליהם.

בעיקר הרבה געגוע לילד שכבר חצי מחייו לא פה לידי.

מזל טוב מלאך שלי, תשלח סימן ותבוא אלי בחלומות. מחכה לך ואוהבת אותך כל כך מכדור הארץ ועדכל הגלקסיה ומעבר לה

שנים רבות חגגנו את ליל הסדר עם המשפחה ,

אצלינו יחד עם ההורים של יעל והמשפחה שלה

ופעם בבצרה עם עמיתי ויובלי ושאר בני המשפחה היו שנים טמחות ומלאות בהתרגשות של ציפייה.

ציינו את החג בווריאציות שונות והיחד היה תמיד החוט המקשר .

לפני חמש שנים ציינו את חג הפסח יום לפני וזה היה החג האחרון שהיינו בהרכב זה .

למחרת טסנו לוושינגטון לנסות ולהציל את עמיתי מהגורל האכזר .

מאז חג הפסח הפך להיות חג קשה שמזכיר לנו את ההדתרדרות במצבו של עמיתי והתחלת הסוף ....

קשה שלא לזכור איך יובלי ועמיתי היו מתלבשים לכבוד החג ,

בוחרים את הבגדים בקפידה רבה ,

עמיתי היה מתייעץ עם יובלי מה מתאים

וכך היו מגיעים

שמחים ,נרגשים ונראים יפייפיים .

הגעגועים קשים לימים יפים אלו .

ימים שלא יחזרו לעולם .

עמיתי שלנו

שנה חלפה והיגיעה התאריך 27,1

פעם כשהיית אתנו ,אירוע כזה היה כה משמח ,מרגש מלא ,בצחוקים והרבה יחד .

חייבת לומר שהכנסת לחיינו הרבה הומור ושמחה .

אוכל משובח ומגוון .

זוכרת ימי הולדת של כל אחד ואחת מאיתנו

היית מתבל את כלם בייחודיות שלך בצחוק המתגלגל ובבגדים היפים שטרחת ללבוש .

כמה אהבת להתלבש,

לשנות תספורות,לשים ג׳ל בשיער

היית מטפח את המראה וכולנו היינו נהנים .

עמיתי מי יודע אולי חגגת לי למעלה ,שלח סימן קטן

שנדע שזה קורה .

כלם פה משתנים

רק אתה נשאר אותו עמיתי .

החתיך והחייכן

עוד שנה ועוד שנה ואתה לא פה

אוהבת ומתגעגעת ♥️♥️♥️♥️

עמיתי שלנו

הגענו לחודש ינואר ,

חצי מהשנה חלפה .

כל כך הרבה דברים קורים פה ,

ימי הולדת של זהר ,של סבא

של עמר עוד מעט

ואתה לא איתנו לחוגג זאת .

המדינה משנה את פניה ולנו אין מה לעשות בנידון ,

יש לי מין תחושה שאם לא היית הולך מאיתנו היית עוזר לנו לשמור על הקיים המוכר והידוע .

היית מכניס שמחת חיים וחיות וממלא אותנו באנרגיות שכל כך חסרות לנו .

היית מדביק אותנו בצחוקך המדבק ,בשטויות שהיית עושה והיינו הולכים שבי אחריך .

עמיתי אתה כל כך חסר

תן לנו כוח להמשיך

שלח לנו את האנרגיות המדהימות שהיו לך

אוהבת ומתגעגעת

עמיתי שלנו

אתמול ציינו את יום הולדתה ה 17 של יובלי .

היינו כולנו ,חוץ ממך .

היה מקסים ,טעים וכיף

ויובלי הייתה יפיפייה ,

הנוכחות שלך הייתה מורגשת בכל פינה ,בשאלות בקהוט ,

ובמחשבותינו

שמחהו עם יובי שכבר בת 17 ,כבר הוציאה רשיון נהיגה

בטח הייתה מסיעה אותך למגרש הכדור רגל ,לחברים ,לחטיבה ולתיכון .

זוכרת את יום ההולדת לפני חמש שנים

היית אתנו ,אבל כבר לא חשת בטוב .

אז לא ידענו מה צופן לנו העתיד .

עמיתי שלנו אתה אתנו בכל אירוע ,בכל יום ובכל מחשבה .

אוהבת ♥️

אני נזכר ברגע אחד שהזמן קפא בו וזה עושה כל כך נעים לי

בתקופת המחלה כל לילה או שאמא ישנה לידך במיטת החבר, או שאני ישנתי לידך.

לילה אחד, כשהיה תורי התעוררתי מוקדם בבוקר וראיתי אותך ישן לייד.

זה היה קצת לפני שהיינו צריכים כבר להתעורר ולצאת למסלול היומי בבלינסון להקרנות ואז לבדיקות בשניידר - המסלול שכל כך "אהבת"

היית שליו. ישנת. חיבקתי אותך חזק, הרגשתי את חום הגוף שלך. שמעתי את הנשימות המתוקות שלך. התכסיתי בשמיכה שלך

אתה לא התעוררת. ישנת טוב. רציתי שהרגע הזה לא יגמר לעולם. יכולתי להישאר ככה שנים - בלי שהזמן יזוז. בלי שנצטרך להתעורר ולהתעסק עם כל התרופות, הרופאים, הטיפולים, הבירוקרטיה והמגבלות.

פשוט לחבק אותך ברגע איסופי אחד בזמן, ולקוות שהזמן יקפא מלכת

אוי אם רק הייתי יכול לחזור לרגע הזה

אהד הדברים שעמיתי אהב זה לרכב על האופניים שלו .

זוכרת איך אורן לימד את יובי ועמיתי לרכב ,

חיבר מקל כדי שיוכל להחזיק בתחילה כדי שלא יפלו ואט אט שיחרר ,

שליטתו באופניים גברה משנה לשנה וכל יום כיפור רכב עם משפחתו וחבריו במרחבי העיר .לפני חמש שנים עמיתי היגיע אלינו להפסקת מים ולאחר מכן המשיך ברכיבה לא היה מאושר ממנו . .

מספר שבועות לפני יום כיפור אורן יובי ועמיתי מכינים ובודקים שלא חסר אוויר ,שהכל במקום ומצפים ליום המיוחד שמאפשר לרכב באיזורים השונים ,

לעיתים היו רוכבים לשדה ורבורג לחברינו הטובים ,לפעמים לרעננה ,לפארק ,

ממש לא חשוב לאן העיקר להנות מהרכיבה ,

אכן עמיתי נהנה מאוד כשרכב ,

זו השנה הרביעית שהמנהג הזה כבר לא קורה .

עמיתי שלנו

אולי אתה רוכב לך אי שם ומסתכל על חברייך שנותרו כאן .מה שבטוח שאתה חסר לנו מאוד ,

אוהבים 🧡

עמיתי מתוק שלנו

היום החלה שנת הלימודים ,

אתה היית אמור לעלות לכיתה ט שנה אחרונה בחטיבה .

בטוח היית מתנהג כבוגר שמסיים .

עוזר לחברה החחדשים שמצטרפים לחטיבה , עושה מעשה קונדס בכיתה ומבלה עם החברים במשחקי כדור רגל ובכלל .

אולי גם הייתה לך כבר חברה ,

הכל היה יכול להיות ...

בטח היית גבוה ורזה כך היית בנוי .

שהמערכת תתאים לכדור רגל והעיקר היית איתנו .

כבר כמה ימים שאני חושבת על היום הזה ואיפה היית אם הגורל היה רוצה שתהיה פה איתנו .

חושבת עליך המון ,

מתגעגעת ומרגישה אותך איתנו ♥️

עמיתי

כולנו אורזים מזוודות ,

ומתארגנים לטיסה מחר .

איך היית אוהב את ההפלגה הזו יש באניה זו הכל

קיר טיפוס ,גלישה על גלים

אולי היית מנסה ואולי לא

אבל בטוח היית מתרגש ושמח להיות יחד איתנו .

חושבת על הבופה איך היית מערים על הצלחת ובסוף טועם מכל דבר קצת ומשאיר הרבה .

שומעת את צחוקך המתגלגל מתרוצץ יחד עם הבנות בין הקומות השונות ,בודק את כל החדרים .

רואה את החיוך הנסוך על פניך כשאתה מתרגש ממשהו נפלא .

אם היית איתנו היה מושלם אמנם אנחנו בלעדייך

אבל אתה נמצא הכי קרוב בליבנו .

סבא יחבוש את הכובע עליו מוטבעת תמונתך ואתה תרחף לך מעל כולנו ותהיה שותף לכל חוויה ולכל פעילות .

אוהבים אותך עמיתי

מתגעגעים ♥️♥️♥️♥️

עמיתי ,

פעם אחרונה שטסנו כולנו עם המזיגים , סבתא וסבא היתה לפני 10 שנים. אז טסנו עשרה פלוס אחת בבטן ומחר אנחנו נטוס עשרה פלוס אחד בלב.

תשלח לי סימנים עמית בטיסות, בברצלונה, באוניה, בטיולים, תגיע בחלום ותהיה שותף פעיל לחופשה הזו.

בטוחה שהיית מתרגש לקראת הנסיעה ומהחוויה החדשה של קרוז. נהנה עם בנות הדודות וסבא וסבתא וגם עם יובל , אבא ואיתי.

לומד את כל הפעילויות באוניה וקובע עם כולם מה תעשה קודם.

אתה חסר לי עמיתי , תמיד ותמיד תישאר בליבי ותלווה אותי בכל מקום שאהיה וכל דבר שאעשה.

אוהבת אותך עד הירח והכוכבים

עמיתי מתוק שלי,

גם היום פינקת אותי בסימן ממך.

מי אם לא עמיתי הקיפוד שלי ילך בשיא הטבעיות והתמימות ויכנס בדלת הראשית להיכל התרבות בכפר סבא כדי לא להיות בחום שהיה בחוץ ולהנות על הדרך ממזגן והופעה.

עמיתי אופייני.

מחכה לעוד סימנים ושמחה על כל אחד ואחד מהם.

חושבת עלייך ואוהבת אותך

עמיתי שלי,

אתמול כשנכנסתי לרכב לנסוע לעבודה הרדיו התחיל לנגן והיה שיר שלא הכרתי ואילו המילים שבקעו מהרדיו "אני עוד כאן אם אתה שומע את קולי תן סימן כל הזמן משתגע מגעגועים אליך אני לא יכול יותר אז תן סימן ...". מיד לאחר השיר הזה השמיעו את השיר "לעוף" של הראל סקעת.

עמיתי מתוק שלי , הרגשתי שליווית אותי כל הדרך למשרד. כשהגעתי למשרד חיפשתי של מי השיר ששמעתי רדיו ואיך קוראים לו וגיליתי שזה שיר של דניאל סלומון שכתב אותו ושר על אחיין שלו. מצאתי שיר נוסף בשם "שלח לי סימנים" של יזהר כהן שלא הכרתי. בקליפ של השיר הזה אילנה יהב מציירת בחול ברקע. אחר הצהריים כשהוצאתי את ג'וי מצאתי מטבע שהוא גם סימן ממך.

אני מודה על כל סימן שאתה שולח לי ושמחה לדעת שכמו שאני חושבת עלייך גם אתה חושב עלי.

אוהבת אותך ומתגעגעת מאוד פיטר פן הפרטי שלי, עד שנפגש

עמיתי יקר שלי,

היום סבא וסבתא חווה וסמי חוגגים את חגיגות נישואי היובל, נישואי הזהב, 50 שנות נישואים והיום בדיוק לפני 50 חודשים נפרדנו ממך ובשבילי היום הזה הוא גם 50 חודשים לחסרונך.

מאוד קשה לחגוג ולציין ארועים משמעותיים שכאלה בלעדייך והבוקר כשיצאתי עם ג'וי ישר קיבלתי ממך סימנים שגם אתה זוכר שהיום הוא יום משמעותי ואתה איתנו כאן.

חזרתי עם יובלי לפני שבועיים מלונדון ואני לא מוצאת את הכוחות לבקר בבית העלמין ולהוסיף לאוסף שם את מה שקנינו לך למזכרת.

אני חושבת על איך היית הראשון לברך את סבא וסבתא , היית מקיר תודה והערכה על מי שהם בסרט שהכנו להם וכמה היית מתרגש ומצפה לקראת הקרוז עם כל המשפחה ומתכנן איך היית ממצה את הזמן עם כל אחד ואחת מהמשפחה יחד ולחוד.

בטוחה שתמשיך לשלוח סימנים ועדיין מחכה שתבוא לבקר אותי בחלומות.

אוהבת אותך ומתגעגעת עד אין קץ

עמיתי שלנו

היום ביקרתי אצלך ,

הרהרתי בקול רם

איפה הייתי מוצאת אותך ביום הראשון לחופש ,

בטח היית רוצה להיות בכל המקומות שאתה אוהב,

בבריכה ,במגרש הכדור רגל

יחד עם חברים מהחטיבה ,

חברים חדשים ,חברי ילדות שליוו אותך בחייך ,

האי היית כה חברותי /עמית אמיתי .

בהמשך היום היית אוכל הרי אהבת אוכל משובח ,

ממשיך את היום בבאולינג אולי בסרט טוב תאו סתם בצחוקים עם החברים.

כה אהבת את החופש הגדול .

אולי בימי שני בכל זאת היית מבלה עימנו ועם הבנות

באיזו פעילות חווייתית מעניינת או טיול ברכבת

כמו שנהגנו לעשות .

מה שבטוח שהיית נהנה מהחיים

כי זו הייתה תמצית חייך ,

אוהבים ומתגעגעים אלייך עמיתי שלנו ♥️

יום הולדת 14 עמיתי, זה 4 שנים שיום הולדתך מגיע ואתה לא כאן איתנו לחגוג.

לא היה למי להכין שביל בלונים אתמול ושולחן עם ברכות , עוגה והרבה ממתקים שאתה אוהב.

איך אפשר לציין ארוע כזה בלעדייך?

היום, בגיל 14, אני מדמיינת שהיית גבוה ממני, שרירי, עם שפם מבצבץ שהיית מגלח אחרי מספר ימים כדי להרגיש גבר, אולי הקול שלך כבר היה מתחלף ונהיה בס יותר.

ברגישות שלך היית דואג לחטופים שעדיין בעזה, מהמלחמה שעוד לא הסתיימה ,ממזג האוויר שמתשתגע, אבל גם היית שמח על כל ה'מחלות' של המורים וזמן איכות בבית ועם החברים, על כך שחודש מאי הגיע ואיתו ימי ההולדת שלך , של סבתא חנה, של קרן, של אלעד ושלי ויום הנישואים של אבא ושלי.

היית צוחק, מחייך, מנצל את שמחת החיים שלך עד תום , בדיוק כמו שעשית עד לפני ארבע שנים.

ממאי לפני 3 שנים פיתחנו במשפחה מנהג לנפח בהליום בלון שאורן עיצב של קיפוד עם הכיתוב ,עמית גיבור על לנצח, וכל בן משפחה שחוגג יום הולדת מפריח את הבלון הזה לעמית ומבקש משאלה.תמיד תהיתי האם מישהו נתקל בבלונים האלה בקצה הדרך?

אם מישהו מצא מתישהו בלון כזה ותהה למי הוא שייך או מה משמעותו שידע שהוא קיבל סימן מעמית שרצה שיכירו אותו.

השנה אורן, יובל ואני , כמו כל שנה ב4 השנים האחרונות, נציין את היום בסימן עמית.

השנה אני בוחרת לפנות גם אליכם, כל מי שעמית היה חשוב לושיהיה ביום הזה קצת עמית:

תקחו איתכם כדור ותשחקו, תקפצו בטרמפולינה, תופפו בתופים, תשירו במקלחת בקולי קולות, תתקשרו או תיפגשו עם המשפחה ועם חברים, תצחקו, תספרו בדיחה, תשחקו בפיפה בxbox, תשחקו בברולסטאר , תצפו בסרטוני 5 דקות שקשורים לאוכל ביוטיוב ,תלכו לים ותיבנו ארמונות חול, תלכו לבריכה ותצללו, תעשו מסלול נינג’ה, תרכבו על אופניים, תצפו במשחק כדורגל , תתכרבלו עם כלב בשביל החום ואהבה, תרקדו לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים, תכינו לזניה או פסטו, תמליחו את האוכל כמו השף הטורקי , תאכלו משהו שאתם אוהבים ותתענגו מכל ביס.

אשמח אם תשתפו מה בחרתם לעשות ואולי תצרפו סרטון או תמונה, אם יש עוד דברים שעמית היה עושה ולא כתבתי כאן (בטוחה שיש הרבה), אשמח שתשתפו גם בהם.כך נוכל כולנו לציין את החיים של עמית ולא את הפרידה ממנו.

אוהבת אותך עמיתי שלי שלעולם תישאר בן 10. מתגעגעת אלייך עד אין קץ.

היום אתה חוגג יום הולדת 14 איפה שאתה נמצא עמית
אני בטוח שכמיטב המסורת שלך, זאת יום הולדת גדולה, ושמחה, ועם המון חברים טובים
ואני בטוח שאתה גם מלווה אותנו כאן כשאנחנו מציינים לך 14 שנים מאז שהגעת לעולם הזה כאן
ואני בטוח שליווית את כולנו אתמול כשחגגנו 99 שנים לסבתא חנה
ואני גם יודע שבבוא היום עוד נחגוג ימי הולדת ביחד שוב

תחגוג עמיתי, כמו שרק אתה יודע, ותפיל עלינו קצת משמחת החיים והצחוק המדבקים שלך. אנחנו צריכים את זה
ותבוא לי בחלומות עמית
אנחנו, יובל, יעל ואני נמשיך לנצל את היום הזה כדי לעשות דברים שאהבת ולהיזכר בך עוד קצת
עד שנפגש שוב,
אוהב, אבא

עמיתי שלנו

מידי שנה התחלנו את חגיגות יום ההולדת שלך ביום העצמאות .

הרי אמא שלך נסעה ללדת לאחר שהיינו במושב בשדה ורבורג עם המשפחה הגדולה וחגגנו את יום העצמאות .

מאז המשכנו מסורת זו .

היו אלו חגיגות עליזות במיוחד ,

הרמנו אותך על כסא ,שרנו ואמא שלך אפתה לך עגה כפי שאהבתה .

היו אלה ימים עליזים ,כמעט חסרי דאגות יחסית לעכשיו .

היית אמור להיות בן 14 אביבים השנה .

בטח גבה קומה ,בלורית מלאה על המצח וחיוך רחב נסוך על שפתייך .

כמה מתגעגעים לראות אותך ,לחוש אותך ,להריח ולשמוע ....

אתה חסר לנו עמיתי שלנו 🩵🩵🩵🩵🩵

עמיתי שלנו

הימים עוברים ,חגים מתחילים ומסתיימים ,

ממעוף הציפור רואה מה היה ומה כעת .

כשהיית כאן אתנו היינו משפחה מלאת שמחה ,צחוקים וחוויות .

כיום מעבירים את החיים בזיכרונות ובגעגועים .

לא קל לאף אחד ואחת פה .

נלחמים כדי לשרוד ,

במקרו ובמיקרו .

החגים שהיו שמחים כשהיית פה

הפכו להיות קשים מנשוא .

מקווה שאתה חווה חוויות שמחות יותר ,

עם צחוקים והומור כמו שאתה אוהב .

מתגעגעת מאוד למה שהיה כשהיית חלק פעיל וחלק ממה שהיה

והיה כל כך טוב

אוהבת המון

♥️♥️♥️♥️♥️

קשה לי עמיתי
אנחנו מתקרבים לתקופה הזאת בשנה. התקופה שבה הכל קרה. התקופה שבה נולדת והבאת לנו כל כך הרבה צחוק ושמחה, והתקופה של המאבק וההרגשה שהסוף מתקרב. כמעט כל יום גוגל מקפיץ לי תמונות מהתאריך הנוכחי לפני 4 שנים. תרופה שבה נאבקת ונאבקנו על הזכות להמשיך להתקיים כאן - זכות שרוב האנשים תופסים כמובנת מאליה.
יש ימים כמו היום שאני עדיין לא מצליח להאמין שזה קרה דווקא לנו ודווקא לך, מכל האנשים בעולם. הגעגועים מציפים, תחושת חוסר הצדק.
בזמן האחרון פשוט נגמרו לי המילים, הזכרונות מתעמעמים. הזמן לא מרחם והוא משכיח רגעים. תלאות היום יום מושכים אותי אליהם, ולא חסרות תלאות.
עמית אתה חייב לתת לנו קצת כוחות להתמודד עם כל מה שקורה כאן, ולהתמודד עם החוסר שלך. אני צריך אותך

עמיתי שלנו

אין יום שאיני חושבת עלייך ,

תוהה מה היה קורה אם היית כאן אתנו .

אבל יש ימים שהגעגועים כל כך עזים שאין אפשרות לנשום .

החורף השנה היה קשה במיוחד,

אבל כעת הימים חמימים יותר ,היית אוהב זאת כיוון שהיית יכול לשחק כדור רגל בחוץ .

סיימנו לחגוג את ימי ההולדת ובעצם בחודש מאי אתה היית פותח את הסידרה של חודש מאי.

אמחנו מתגעגעים לצחוק שלך ,

לשטיויןת שהיית עושה .

לצפות בך יושב ומשוחח ורואה טלוויזיה כאן עם זהר ,עמר .

אוכל את המאכלים שאתה אוהב .

כל פירור של זיכרון מחזיר אותנו אליך ואל כל מה שאתה היית ועדיין עבורינו .

אוהבת ומתגעגעת ♥️♥️♥️♥️

עמיתי הנכד הניצחי שלנו

שוב היגיע 27,1

ימי ההולדת היו תמיד שמחים ומרגשים עבורי .

מאז שנפרדנו ממך

הברכות הרבות ,הפרחים וכל הטוב שבעולם לא גורם לי לשמוח .

חסרונך בולט

איך אפשר לחגוג בלעדייך .

היית שיא השמחה והחגיגות .

כל אירוע היה מקבל גוון מיוחד בזכותך .

בפעם האחרונה שחגגנו לך יום הולדת היה זה יום שני ,

זוכרת כמו היום

הגעת אלינו משניידר

התאגשת מאוד .

ענדתי לך את השרשרת עם המגן דוד

וחיפשנו את המטמון .

אהבת זאת מאוד .

ובצהריים הלכת לחגוג עם החברים אצלכם בבית .

אתה חוגג היום ?

שלח לי סימן

אוהבת ומתגעגעת ♥️

עמיתי, הגוף שלי כאב כל השבוע האחרון כי הוא יודע שהגענו לעוד ציון דרך, בת מצווש לזהר.

מאז שזהר הייתה קטנה, הייתם שניכם יחד , צמד חמד. גם את ארועי הבר מצווש ובת המצווה שלכם תיכננתם לציין יחד. לטוס עם סבא וסבתא חווה וסמי לספרד , לראות משחק כדורגל יחד ועוד דברים מהנים. בחופש הגדול האחרון נסענו אבא, יובל ואני לספרד וניסינו להגשים חלקים מהתוכניות הללו שלך אבל כמובן זה לא אותו דבר.

בכל תמונה שלכם יחד אתם מחוייכים, צמודים, בלתי נפרדים.

זהר ואתה הייתם משחקים יחד במשחקים בפלאפון, ישנים אחד אצל השניה ולהיפך. אחרי שנפרדת מאיתנו גם חלק מזהר שהכרת נפרד מאיתנו והלך אליך, אל האי ירוק בים שהיה רק שלכם.

קשה לי לציין ארועים מהסוג הזה עמיתי בידיעה שאתה לא שם, בזכרון של מה שהיה היום לפני 4 שנים, היום שבו ד"ר קרן גבע הבינה שמשהו חמור יותר קורה והתחלנו בבירורים , ניתוחים, אבחונים והסוף הכואב והידוע.

אני זוכרת שהגעתי לאסוף אותך מסבא וסבתא חווה וסמי להרצליה באמצע יום ההולדת של זהר וכעסת שהוצאתי אותך באמצע הארוע כי כל כך אהבת ארועים ומסיבות.

היום נהיה שם , המשפחה של גיא, הבנג'ואים, סבא וסבתא סמי וחווה ואנחנו ואני מקווה שתשלח לזהר במהלך היום הזה סימנים שאתה יודע עד כמה היום הזה חשוב לה.

שתשלח לי סימן שאתה גם שם איתנו.

גיא כתב בשיר על זהר שאתם , אתה עמיתי וזהר תמיד ילדים וזהריקי עכשיו כבר לא כל כך ילדה, היא הופכת לנערה יפה , רגישה , חריפה ומקסימה ואני אנסה לשמוח שם בשבילה ובשמך כי אני יודעת שזה מה שאתה היית עושה ביום הזה.

כל יום הוא געגוע אינסופי אליך עמיתי ויש ימים שנותנים עוד צביטה נוספת בלב והיום הזה הוא יום כזה.

אוהבת הכי בעולם

מי היה מאמין שאתה עמיתי לא תהיה בבת המצווה של זהר והיא לא תהיה בשלך .

הייתם כל כך קרובים ,

אהבתם אחד את השנייה מאוד .

סיפרתם סודות וחוויתם חוויות רבות .

בטוחה ששוחחתם איך נטוס יחד לחגוג לכם בר ובת מצווה

תראו משחק שתבחר ותהיה לכולנו הזכות להנות יחד .

עמיתי, היום זהריקי תחגוג עם המשפחה

ואתה היחיד שלא תהיה .

תחסר לנו מאוד .

עולות וצפות תמונות שלכם יחדיו

במסעדות ,בבית שלכם ,שלנו אצל קרן

עושים שטויות

מחפשים את המטמון ,

התמונות הללו מעלות בי זיכרונות נעימים אך כואבים .מאז לכתך זהר השתנתה מאוד ,אינה אותה ילדה רגועה וחייכנית .

שרואה את העולם כיפה הטראומה שחוותה כשאיבדנו אותך שינתה את כולנו מאוד .עמיתי מאמינה שאתה חג לך מעלינו רואה את ההכנות ,

שותף אבל באופן שונה .

שלח לנו סימן

החלומות ,במציאות

אוהבת ומתגעגעת ♥️

עמיתי

רואה בדמיוני אותך יחד עם אמא מקשטים את הבית לפני שיובי תרד .

יובלי חוגגת 16 בלעדייך .

היית שותף פעיל בימי ההולדת ,היית מכניס את השובבות ושמחת החיים שלך לכל החגיגות .

בטח אתה חוגג למעלה .

שלח לנו טיפות של שמחה וצחוק כי אנחנו כל כך זקוקים לכך .

אוהבת ומתגעגעת

סבתא חוה ♥️

עמיתי המתוק שלנו

חזרנו מטיול ,

כל כך הרבה פעמים כשטיילנו בחו״ל הבאנו לך מתנות שכה אהבת .

בגדי ספורט של קבוצות שונות ,נעלים מדהימות בצבעים מרהיבים ,

חולצות ומכנסיים לחג וליום יום .

אתה היית לובש ונועל מצטלם ושולח לנו שנראה .

ידעת להוקיר תודה ואנחנו אהבנו לפנק אותך ולראות את השמחה על פנייך הזוהרות .

הפעם כל מה שראינו יפה ומתאים ,

לא יכולנו להביא לך

ליבנו נחמץ כשנכנסנו לחנויות עם בנגיו והוא קנה לאורי ורם דברים שהיו יכולים להתאים לך .

בחלונות הראווה היו המון דברים שהיית אוהב ,

אך לא יכולנו לעשות דבר

חוץ מדמעות שהציפו את עיננו של סבא ושלי .

חיפשנו להביא לך מיניונים

לא היו ביפן מיניונים .

בחרנו לך ציפור לבנה פורשת כנפים כמוך ,

פרשת כנפיים וחג אתה מעלינו ,

בחרנו לך דמות של ילד יפני על רקע יפן

שתראה איזה מראות ראינו .

חווינו חוויות והיית איתנו כל הזמן .

אמרנו אחד לשניה

אם עמיתי היה היינו מביאים לו דברים לטעום

כיוון שאהבת לטעום מכל העולמות .

על המצבה הנחנו את המזכרות .

אוהבים ומתגעגעים ♥️

עמיתי המתוק שלנו

אם היית כאן עכשיו לא היית מסכים שאקרא לך המתוק ,

כבר היית נער בכיתה ח בחטיבה .

בדמיוני אני רואה אותך פוגש את זהר אולי בכלל הייתם באותה חטיבה .

זהר עלתה השנה לחטיבה היית הבוגר שמראה לה ונוסך בה תחושת ביטחון,

כיוון שזו שנתך השנייה בחטיבה .

הייתם משתפים בחוויות משותפות על המורים ,החברים .

כן התחילה שנת הלימודים ,

קשה לתפוס שאינך באחת החטיבות ...

בטח היית עושה צחוקים בכיתה,

חורש את מגרש הכדור רגל בחטיבה יחד עם החברים והכדור שכה אהבת .

עמיתי שלנו

הילד המהמם עם הצחוק הניצחי שלך .

מתגעגעת אליך מאוד

אוהבת

סבתא חוה

עמיתי,

החופש הגדול עוד מעט מסתיים והגעגוע שלי אלייך ואל זמן האיכות שהיינו עושים החופשים, קניית הציוד לשנה החדשה גוברים עלי.

אתמול נפרדנו מדבשי. סבתא רותי שלחה לנו סרטון שדבש קיבלה זריקה להמתת חסד בעקבות גידול בראש. כבר חודשיים שדבש לא כמו שהיתה, היא היתה חסרת מנוחה וכואבת והכינה אותנו לבאות. היא התאוששה אחרי מספר ימים אבל לפני 3 ימים שוב חלה הדרדרות. היא לא אכלה ולא שתתה, חיפשה איפה להתחבא בבית של סבא וסבתא ובגינה , טיפסה על קירות והיתה חסרת מנוחה.

אני לא זוכרת מתי בדיוק מיכל אימצה אותה , רק זוכרת שזה היה כשהיא גרה בצפון ולמדה בתל חי ושהגענו יובל, אורן ואני לטייל איתה בשמורת דן וגם דבש הצטרפה לשם. יובל היתה אז בת שנה וחצי בערך.

זכרון נוסף ממנה הוא כשאתה היית בן שנה וחצי-שנתיים ויובל בת ארבע-ארבע וחצי. כל אחד מכם עמד או ישב בבית ליד דלת הזכוכית של היציאה למרפסת האחורית או בחלון הגדול שבסלון וקראתם לדבש שהגיע עם מיכל לבקר בבצרה. מיכל תיעדה אתכם מחפשים את תשומת ליבה של דבש והיא עברה מיובל אלייך וחזרה, לא ידעה מה להחליט.

כשגדלת נסעתם לבקר בגדרה ושם היית לוקח עם דבש ברצועה ומטייל איתה ובהמשך , לפני כחמש שנים היא עברה לגור עם סבא וסבתא אורי ורותי.

אתה היית מטייל איתה גם שם ושמחת לשחק איתה. גם לסבא וסבתא היא עשתה טוב. היתה קרובה אליהם, ישנה לידם והלכה אחרי סבא לכל מקום.

ואתמול עמיתי היא נשמה את הנשימה האחרונה והצטרפה אלייך. אני מדיימנת שקיבלת אותה בשמחה וגם היא שמחה בטח לראות פנים מוכרות.

קיבלתי את הבשורה אחרי שהפלפון שלי נדם גם הוא בבוקר אתמול. הרגשתי חסרת בטחון וחשש שאאבד מידע מהפלאפון ואז נזכרתי שאת הפלפון הזה קיבלתי אחרי שנפרדת מאיתנו וזה גרם לפרץ בכי בלתי נשלט של געגוע. געגוע אלייך.

עמיתי, תשמור טוב על דבש שם למעלה ועל עצמך. תשלח לי סימנים ותגיע קצת בחלומות.

אוהבת אותך הכי בעולם ומתגעגעת כל כך

עמיתוש שלי,

חזרנו יובל , אבא ואני בקוסטה ברווה וקצת ברצלונה לפני כמה ימים. שהינו במלון בשם קקטוס בעיירה בשם קליאה (Calella). אני מודה שבחרתי את המלון לא רק בגלל המיקום והמראה אלא גם בגלל השם כח קיפודים וקקטוסים הם מבחינתי אתה, עמיתי ומקרבים אותי אלייך קצת. כשנחתנו שמענו על האסון בארץ שגבה את חייהם של 12 ילדים בגילאים שונים בשעה ששיחקו במשחק שכל כך אהבת , כדורגל בזמן שאנחנו הגענו למדינה של קבוצת כדורגל שכל כך אהבת.

בלילה הראשון במלון חלמתי עלייך אחרי הרבה זמן שלא הופעת לי בחלום.בהתחלה היית ילד קטן ולקראת סוף החלום היית גדול יותר, גבוה ורזה עם כובע טמבל על חוף הים לא רחוק מהמלון שלנו בין הרבה אנשים וחייכת אלי. כמה אני מתגעגעת לחיוך הזה ,עמיתי. ביום הראשון שלנו קמנו מוקדם ונסענו לברצלונה. התחלנו בקאמפ נואו עמיתי. הוא בשיפוצים. הצטלמנו עם תמונה שלך על חולצה ברקע האיצטדיון בשיפוצים וברקע שער הכניסה למתחם. כולנו חשבנו על זה שהשנה זו שנת בר מצווה שלך , השנה שבה היית אמור לטוס לברצלונה עם סבא סמי וזהר לחגוג את בר המצווה שלך ובת המצווה שלה. אפילו באיצטדיון כנראה שידעו שלא תגיע השנה אז משפצים את האיצטדיון כדי שתראה את המשחקים כשהוא יהיה מוכן מאיפה שאתה נמצא בו עכשיו. משם המשכנו לגן החיות ובסיום הסיור יובל מצאה מחזיק מפתחות של קיפוד שקנינו להוסיף למזכרות האחרות שאנחנו מביאים לך מדי פעם. בהמשך הנופש בילינו את הזמן בקוסטה ברווה: בבריכה של המלון , בחוף הים, טיילנו בעיירות השונות ואפילו קמנו בוקר אחד בארבע לפנות בוקר כדי לראות את הזריחה בקאפ דה קראוס. אני חושבת שהיית נהנה מאוד בבריכות , היית משחק כדורגל על חוף הים עם אבא, אולי היית בלחץ מהגבהים בכמה עיירות שהיינו בהם , נהנה לטעום טעמים חדשים וזורם גם על בורגר קינג מדי פעם. היינו במתח במשך כל התקופה שהיינו שם עמיתי כי בארץ דיברו כל הזמן על תחילה של מלחמה בכמה חזיתות. הרבה חברות תעופה ביטלו טיסות מהארץ ולארץ וקיוונו שלא תתחיל כשאנחנו שם ושנצליח לחזור הביתה בזמן שתוכנן ושכולם יהיו בסדר. אחרי עיכוב של כמה שעות טסנו חזרה הביתה. בינתיים המלחמה עוד לא התחילה וכולם במתח והמתנה. אבא טס לעבוד בפולין ויחזור עוד יומיים הביתה. מצד אחד אני שמחה שאתה לא כאן בימים המתוחים האלה ומהצד השני אני כל כך מתגעגעת אלייך ורק רוצה לחבק אותך ולשכוח מהכל.

חושבת עלייך תמיד עמיתי . אתה כל כך כל כך חסר

עמיתי המתוק שלנו

חודש יוני מסתיים לו ,

כעת היית אמור לסיים שנה בחטיבה ,לתכנן את הקייץ ולהנות כנער מתבגר מחופשת הקייץ עם חבריך ,משפחתך ואיתנו .

אולי גם הייתה לך חברה אולי לעולם לא נדע ....

עמיתי בטח אתה מלווה את כולנו מלמעלה ורואה הכל ,

הכל שונה

יובלי ואורצ׳י סיימו שנה ראשונה בתיכון ,

זהריקי מסיימת השנה את בית הספר היסודי ועמריקה עולה לכיתה ג .

אתה בטח חכם יותר ,בוגר יותר ורואה עולם שם למעלה .

מחכה לראות אותך לפחות בחלומות

אינך מופיע .

שלח סימן מידי פעם שנדע מה קורה אתך .

כל כך מתגעגעת לראות את פניך ,לשמוע את קולך ♥️

עמיתי שלי,
בעולם נורמלי אתמול יובל ,אבא ואני היינו צריכים לנפח בלונים ולקשט את הבית ואת היית מסתגר בחדר שלך ומציץ מדי פעם לראות מה מחכה לך מחר.
בעולם נורמלי יובל ואני היינו בוחרות לך 13 מתנות ,כותבות פתקיות מתאימות לחיזוק והעצמה בדיוק כמו שעשית יחד איתי בבת המצווה של יובל.
בעולם נורמלי יובל היתה עורכת ברכות שהכינו במיוחד בשבילך חברים ומשפחה ואולי המזיגים היו שרים לך את הברכה שלך כמו שעשו בבת מצווה של יובל וכל כך אהבת את זה.
בעולם נורמלי היית בוחר אם ללמוד דרשה לבר מצווה ולעלות לתורה ואם כן, באיזה בית כנסת לעשות זאת.
בעולם נורמלי היית בוחר אם לחגוג עם החברים, המשפחה או כולם יחד.
בעולם נורמלי היה לנו בוק בר מצווה שלך כי כל כך אהבת להיראות טיפ טופ והתגאת בסגנון הלבוש שלך.
בעולם נורמלי היית מבקש מניר הספר תספורת מיוחדת ליום המיוחד הזה שלך.
בעולם נורמלי היינו קונים לך עגיל חדש ואולי גם שרשרת שתענוד בכל החגיגות
עמיתי, כבר 3 שנים אין לנו עולם נורמלי, אין לי שותף לחגיגות מאי במשפחה הגרעינית שלנו ,אין חגיגות מאי במשפחה הגרעינית שלנו יותר.
בשבועות האחרונים אני מעבדת בגדים שלך כדי להיות עוד קצת איתך, כדי להרגיש אותך ,כדי לא לאבד את הזכרון שנותר ממך.
היום זה היום שלך .אבא, יובל ואני ננסה לעשות את הדברים שאתה אהבת ואני מקווה שתרגיש את האהבה שלנו ,הגעגוע והחלל הענק שהשארת אצל כולנו.
נהיה היום בנאון גולף כמו שהיינו יחד בוושינגטון. המקום מחולק לארצות. אני מקווה שיהיה שם מקום גם לארץ לעולם לא , הארץ שאחרי הקשת בענן ושאתה תהיה שם איתנו.
אני מאחלת לך איפה שלא תהיה, הרבה טוב, אושר ושמחה . ,תעשה מה שאתה אוהב ותאהב את מה שאתה עושה ושמדי פעם תגיע אלי לארץ החלומות.
אוהבת אותך מכדור הארץ ועד כל הגלקסיה לעד ומתגעגעת אליך כל שניה מחדש.

אין לי מילים. לא דמיינתי שום תסריט שבו אנחנו מציינים לך בר מצווה בלעדיך. איך זה שאני כאן מציין לך בר מצווה ואתה לא כאן? זה לא אמור להיות ככה.
אנחנו מאוד מנסים שזה יהיה יום של זיכרון שמח. יהיו לך בלונים בחלקה. ונאכל במסעדה שאהבת, ונשחק משחק שאהבת. שלושתינו. אלו שעדיין כאן. ואתה בלב שלנו.
עמיתי שתדע שמבחינתי שום דבר לא נעצר. אתה גדל משנה לשנה. אמנם במקום אחר ובלב שלנו, אבל עדיין גדל. ואנחנו ממשיכים לציין ונמשיך עד יומנו האחרון כאן, ונמשיך לגרום לכמה שיותר אנשים - אלו שהכירו אותך, לזכור אותך עם חיוך גדול. ולאלו שלא הכירו אותך - להכיר אותך כדי שיבינו איזה ילד נדיר הם פיספסו.
לא מצליח להוציא את המילים "מזל טוב" - אבל אני גאה בך ילד שלי. אתה הגיבור שלי ותמיד תהיה הגיבור שלי לנצח.
אנחנו לא נפרדים. שלך עד סוף החיים ועד שתראה שוב!

עמיתי שלנו

זו שנה שנייה שאתה עמיתי המתוק לא אתנו בליל הסדר .כל שנה בליל הסדר ,

היית לובש את בגדייך החגיגיים שאותם בחרת בקפידה רבה ,

מסתרק ומוסיף אביזרים תואמים .

יובלי ואתה הייתם מגיעים אם זה לסבתא רותי או אלינו

בחגיגיות רבה

יפים ,מחייכים ומצפים לחגוג עם המשפחה המורחבת .

כולנו ישבנו סביב השולחן ,

קראנו את ההגדה ,

אכלנו את המאכלים הטעימים והיינו יחד .

יחד מילה שיש בה כל כך הרבה משמעות

הכל כל כך שונה מהחג השנה .

כל אחד מאיתנו נמצא באיזור אחר של הגלובוס ,

אתה עמיתי חוגג עם המלאכים ,

קשה לשבת סביב השולחן כשאתה אינך ,

החוסר בנוכחותך קשה מנשוא .

אולי פעם יהיה קל יותר ,

אז דע לך עמיתי

שאין רגע שאתה לא איתנו ,

נזכרים בהומור ,בצחוקים שהיו עמך ,

בתחושה שנתת ובאהבה הרבה אלייך

הגעגוע אינו מרפה

אוהבת

סבתא חוה

אוהבת ומתגעגעת

שמחה.
כשחזרנו הביתה משניידר מהפרידה מעמית לפני שנתיים ועשרה חודשים בדיוק ,אספנו את יובלי ונכנסנו הביתה.כשעלינו במדרגות לקומת חדרי השינה יובלי אמרה "הצחוק והשמחה בבית היו עמית ועכשיו נשארנו רק אנחנו". באותו מקום בו יובל אמרה את הדברים תלינו תמונה מוגדלת של ארבעתינו מחייכים ושמחים שתזכיר לנו שהשמחה פעם גרה כאן איתנו. היום היא באה לבקר לפעמים. היא מבלבלת השמחה ,אולי כי היום היא באה בצורות שונות ואחרות. לרוב היא מתחבאת לה בין הסרטונים והתמונות שגוגל מזכיר לי והיא מנסה למצוא דרך לחזור לפתח ביתנו על מנת להישאר. גם ג'וי,שמחה שלנו, מנסה להכניס אותה אלינו - כשהולכים לטיול ארוך והוא משתולל בחוץ מלא אנרגיות ונראה כאילו הוא מחייך או כשהוא יוצא לטייל עם מישהו אחר וכשהוא חוזר הוא מחפש אותי בכל הבית לתת לי חיבוק וליקוק ולוודא שאני כאן להישאר. אולי היא תתפוס מקום אחר אצלנו מתישהו אבל כרגע היא רק אורחת מזדמנת יחד עם הגעגוע למה שהיה , לצחוק ולשמחה שגדלו וצמחו כאן ,ממש לא מזמן.

פורים הוא חג של שמחה ועבורי כאמא היכולת להגשים ליובל ועמית משאלות. שבועות היינו מתכננים להם יחד את התחפושות שרצו, קונה ותופרת מה שצריך כדי שהכול יהיה מושלם. היום אני מחכה שהוא רק יעבור כמו כל שאר החגים.

יובלי שלי שתמיד תהי שמחה ומאושרת.

עמיתי ,תמשיך להיות גיבור העל שלנו איפה שאתה והלוואי שאתה שמח מאושר שם והופך להיות כל מה שרק תרצה בכל יום בשנה ולא רק בפורים. תיתן לי סימנים מדי פעם שאדע שזה אכן כך.
אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כל כך

עמיתי שלנו

לא יכולה שלא לחשוב איך אהבת את חג פורים .

בשלב הזה ,

התחפושות בטח כבר היו מוכנות .

יעל דאגה לתכנן וליצור תחפושות מושקעות ומיוחדות .

השבוע בטח הייתם מאלתרים כל יום משהו אחר והיית הולך מחופש .

גם לפני שלוש שנים התחפשת והיית עם החברים בחגיגת פורים בבית הספר ,

אומרים שהזמן מקהה את הכאב ואת הגעגוע ,

מי שאומר זאת כנראה לא חווה שכול .

ממשיכים להתגעגע ולרצות לגעת בך ,לראות אותך גדל ומתפתח .

לשמוע את קולך הייחודי כל כך .

מתוקי שלנו ♥️

עמיתוש, הסתכלתי היום ביומן כדי לבדוק מה מתוכנן לי לקראת סוף השבוע.

היום, שנתיים ו9 חודשים מאז שנפרדנו בעולם הזה והתחלת את המסע בעולם הבא ומחר יש יום הולדת 13 למיכאל, החבר הטוב אם לא הכי טוב שלך . בר מצווש.

זוכרת איך חגגתם כמה פעמים יום הולדת יחד, מיכאל ואתה ,למרות שמיכאל חוגג בפברואר ואתה במאי ומעניין אם הייתם רוצים לחגוג יחד גם השנה.

אני בטוחה שאתה מאחל בדרכך איחולים למיכאל ואני מקווה שהוא זוכר את החבר שהיית לו ויזכור אותך תמיד.

היום כשעבדתי מהבית שמעתי חגיגה בחוץ והיתה לי הרגשה שהיא מגיעה מבית הכנסת. כשיצאתי אחר הצהריים לפילאטיס ראיתי שאכן צדקתי והיתה מסיבת בר מצווה כנראה בבית הכנסת. החברים שלך היו שם, ליד בית הכנסת עם כיפות וכמה אתה היית חסר שם.

הלב שלי נצבט שאתה לא תיקח חלק בחגיגות הללו של החברים שלך ולא תזכה לחגיגות משלך.

אני לא יודעת אם היית בוחר לעלות לתורה , אם היית רוצה לחגוג לבד או עם חבר. מנחשת שהיית רוצה לעשות בוק כי תמיד אהבת להתלבש יפה, לסדר את השיער ולחייך.

אני כל כך מתגעגעת לחיוך שלך , לצחוק המתגלגל שלך, כזה מכל הלב והעיניים הענקיות והשובבות שלך.

מתגעגעת אלייך ילד מתוק שלי ואוהבת תמיד.

עד שנפגש

עמיתי אהוב שלנו

אף פעם לא חגגנו ולא ציינו את יום האהבה .

השנה מרגישה צורך להגיד לך כמה אני אוהבת אותך .וכמה אתה חסר לנו .

אתה שתמיד אבל תמיד ידעת להראות לכלם ולנו בפרט כמה אתה אוהב ומעריך את מה שעשינו בשבילך /בשבילכם .

אתה שבקורונה התקשרת יום יום לשאול מה שלומנו ולשוחח ארוכות

אתה עם השובבות וההומור להפיח חיוך בעיני המתבונן .

אתה בטח רואה אותנו ויודע מה קורה פה

אז דע לך עמיתי שלנו

שאנחנו אוהבים אותך גם עד השמיים ♥️

סבתא חוה מתגעגעת

עמיתי האהוב שלנו

זוכרת את ימי ההולדת של כולנו

כמה שמחים ומלאי חיות היו כלם .

אתה תרמת רבות לשמחה שהייתה .

השנה כשציינו לסבא ולי

היית כל כך חסר .

כלם השתדלו לשמח ,לברך ,לצחוק

ויחד עם זאת החוסר באי נוכחותך בלט מאוד ,

חשתי געגועים עזים והעצב לא עוזב .

בטח למעלה בשמיים היית איתנו ,ראית את הבלונים ששלחו לך

אוהבת

עמיתי

לפני שלוש שנים ,חזרת מבית החולים לאחר ניתוח ושימחת כל כך את סבא שקיבל את מתנת יום ההולדת הכי מדהימה .

אז עוד לא ידענו שהמתנה ,הזמן עמך הינו זמני .

שלוש שנים חלפו מאז חופשת חנוכה ,

כהר לא מכייפים כפי שהיה כשהיית איתנו ,

הבנות גדלו ויש להן תוכניות אחרות וכל אחת רוצה משהו אחר .

שלוש שנים של כל כך הרבה שינויים בחיים של כולנו .

איך הכל היה אחרת אם היית כאן אתנו .

שלוש שנים מאז שחגגנו לזהריקי את יום ההולדת וביום זה הלכת עם הוריך לרופא והיא הבינה שמשהו חמור קורה .

אז היום ,מציינים לסבא את יום ההולדת

בלעדיך .

אבל אתך תמיד .

אתה פה בכל מחשבה ובכל ציון דרך .

מקווה שתקבל את הבלון שנשלח לך היום .

אוהבת ומתגעגעת

עמית אני כל כך מתגעגע.

הימים חולפים. כל יום שומעים בשורות של חיילים הרוגים, חטופים מתים, הורים מתחננים להחזיר את ילדיהם, הורים מבכים את ילדיהם.

אני מבין מה הם עוברים. אני מבין שאלו אנשים שלעולם לא יחזרו להיות מה שהיו. אני מבין שכל דקה שעוברת על אחרים בעולם הזה, היא נצח עבורם. לא ניתן לתאר את זה אם לא עוברים את זה.

אני מבקר בבית העלמין המון לאחרונה. אפילו יותר מהרגיל כי כמה אנשים יקרים נפטרו ונקברו בסמיכות. כשנפרדנו ממך, הקבר היה בקצה בית העלמין. היום נוספו כל כך הרבה והקבר שלך באמצע.

קבר - אני לעולם לא אתרגל או ארגיש שפוי כשאני משתמש במילים האלו לגביך.

כמה כח היית נותן לי אם היית כאן איתי, כמה שמחה ויכולת להכיל את המציאות הזאת. חיבוק אחד שלך כמו שרק אתה יודע, בדיחה שהיית זורק.

חודשים שלא ראיתי משחק כדורגל, באקס בוקס עוד לא נגעתי מאז שנפרדנו. אולי כשניפגש שוב נעשה את זה ביחד.

כמעט נגמרו לי הדמעות. נראה לי שבזבזתי דמעות של חיים שלמים בשנתיים ועכשיו כמעט לא נשאר.

עולם הפוך. אני מתגעגע

עמיתי קיפוד שלי,
כמה פחדתי מתאריך של שבת האחרונה.כבר כשהחברים שלך סיימו את היסודי ויצאו לחופש גדול לקראת החטיבה אמרתי לאבא שציון הדרך הבא יהיה תחילת החטיבה ,אחריו חגי תשרי ואז רבע מהחיים שלך שאתה במימד אחר.
בשבת האחרונה הגיע התאריך הזה (שנתיים וחצי ו3 ימים) ואני מרגישה שכבר 56 ימים אני לא נושמת. לא מעכלת את מה שקורה במדינה שלנו, בחיים שלנו, בעולם. גם הגוף לא מעכל.
בשישי האחרון ישבנו קצרי נשימה לצפות למשוחררים הראשונים שיחזרו הביתה מהשבי. יום ראשון מתוך לפחות ארבעה שבהם הוסכם שישוחררו ילדים ונשים. במהלך השבוע היו שחלף היו 6 ימי הפוגה והחזרת חטופים ,כולם ללא אוויר והרבה מתח.
שאלו אותי לא פעם בתקופה הזו אם לא הייתי מתחלפת עם המשפחות הללו שמצפות ליקיריהם. מצד אחד הייתי עושה הכל כדי שתהיה פה לצידי שוב אבל המחשבה שלך לבד בשבי וחוסר הידיעה מה אתה אוכל, מי דואג לך היתה מייסרת אותי ולא נותנת לי מנוח בדיוק כמו חוסר הידיעה בשנתיים וחצי ו9 ימים הללו שחלפו.
אם היה ניתן לבצע עסקה גם במקום שאתה נמצא בו עכשיו, הייתי הראשונה שלוקחת אותו.
הלוואי שהיה ניתן להחזיר גם אותך ולו לעוד חיבוק אחד אחרון ,לעוד נשיקה, עוד צחוק,להסניף את הריח שלך.

כמה הייתי רוצה שהחיים יחזרו להיות תמימים וצבעוניים כמו בציור שלך שמצאתי לאחרונה.
אני מקבלת את הסימנים שאתה שולח לי וזה מעלה בי חיוך. זו התקשורת בינינו עכשיו.

תמשיך לתקשר עמיתי כל הזמן,מחכה לכל סימן וסימן ממך ומחכה לעוד חיבוק,נשיקה,לאחוז בך ולא לעזוב ולהגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך.

מחכה שתבוא אלי בחלומות.

עמיתי שלנו

אתה בטח רואה הכל ויודע הכל .

היום אמורים לחזור חלק קטן מאוד מהחטופים ,ביניהם ילדים וילדות קטנים .

מי יודע באיזה מצב יחזרו .

צריך לקוות לטוב .

עוברת בי המחשבה

מה היה קורה וכמה מרגש היה אם היית אמור לחזור מהמקום בו אתה נמצא .

כמה פרפרים בבטן היו לפני הפגישה אתך .

כמה שמחה היה הדבר מביא לכולנו .

עמיתי,

יודעת שזו רק משאלת לב אבל זה כל מה שנותר לנו .

מחבקים אותך מרחוק

ומתגעגעים אליך מאוד

מתוק שלנו

ולא מציאות

עמיתי,
רציתי לסכם את חגי תשרי ולכתוב לך איך הימים הללו עברו עלי השנה.
ביום שבת, 7 באוקטובר ת היום האחרון של חג הסוכות ושמחת תורה, התהפכו סדרי עולם, המדינה שלנו משתנה ללא היכר מאותו יום שבת השחור.
מצאנו את עצמנו בשש וחצי בבוקר של יום שבת רצים לממ"ד בעקבות אזעקת צבע אדום שהגיע משום מקום וללא התרעה.
לאט לאט באותו יום התחילו להתגלות מימדי האסון והמצב הבלתי נתפס שנקלענו אליו. עד היום, מה שקורה לא נקלט.
משפחות שלמות הצטרפו אלינו, משפחת השכול, לאחר שילדים, קשישים, תינוקות, צעירים, הורים, נכים, תיירים, פועלים זרים נרצחו באכזריות, נחטפו לעזה או נפצעו.
כמה עמיתים התגלו בימים האחרונים עמיתי: עמיתים שנרצחו, עמיתים שנחטפו, עמיתים לגן ובית הספר, עמיתים לעבודה, עמיתים ללימודים, עמיתים ליישוב, עמיתים בצבא והרשימה עוד ארוכה.
אני מניחה עמיתי, שגם אצלך, מעבר לקשת בענן יש בלגן גדול. גם אצלך לא מבינים למה הגיעו כל כך הרבה אנשים מגילאים שונים אליכם.
אני מדמיינת שכמו אצלנו בישראל גם אצלך התגייסו הרבה 'ותיקים' לקלוט את החדשים. לבדוק מה הם צריכים, להסביר לאן הגיעו, לדאוג להם שיהיה להם נוח.
אתה עמיתי כבר נער, בקרוב בן 13. בטח דואג להעסיק את הילדים הקטנים כמו שעשית עם בני הדודים שלך, בודק שהמבוגרים בסדר בדיוק כמו שדאגת בזמן הקורונה לסבים ולסבתות שלך.
מחמם את הלב לראות את כל עם ישראל מתגייס לעזור למפונים, לחיילים, לכוחות הביטחון למשטרה ולאבלים גם כאן מתגלים עמיתים למלחמה.
גם אנחנו מנסים לעזור כמה שאנחנו יכולים. תרמתי דם, תרמנו ציוד ומשחקים. חלק מהמשחקים הם משחקים שקיבלת ליום ההולדת האחרון שלך לפני שנתיים וחמישה חודשים ולא הספקת לפתוח וליהנות מהם. הרגשתי שהיית רוצה להקל על הילדים המפונים ולתת להם להנות מהם כי היית רגיש כלפי כולם כשהסתובבת כאן בינינו.
בתמונה, כמה שעות לפני אותה שבת נוראית היינו בסיור וסדנת גרפיטי בפלורנטין. הצטלמנו לפני קיר עם הכיתוב " fake it till you make it".
אני מקווה שננצח את המלחמה הזו עמיתי, לא כמו עם המחלה והמלחמה הפרטית שלך ושלנו ועד אז נעמיד פנים עד שזה יקרה.
עמיתי, כמה אני מתגעגעת אלייך, כמה אני רוצה לראות אותך ולדעת שאתה בסדר. לא הייתי רוצה שתחווה את מה שאנחנו עוברים בימים האחרונים, זה מציף את הארועים והימים האחרונים בחייך, את יום השבת השחור הפרטי שלנו, אצלנו זה היה הסוף, כאן זו רק ההתחלה.
שמור עלינו מלאך קטן שלי.
אוהבת ומתגעגעת תמיד

עמיתי

טסנו עם יובי ,זהריקי ועמר לחו״ל לפריז ,

טיול שהיה אמור להיות אתך ועם זהר לבת /בר המצווה של שניכם ,

בטח היעד היה שונה אם היית פה אתנו ,

בטוח שהיה משולב משחק כדור רגל של קבוצה אהובה עליך .

והיית חוגג עם סבא באיזה משחק איכותי פה בפאריז עמיתי היית אתנו בכל אתר שהיינו, בליבנו ועם התיק והכובע שסבא חבש .

היו הרבה רגעים שאמרנו זה בשביל עמיתי ,

זה לכבוד עמיתי .

מה לא היינו עושים כדי שתהיה פה איתנו

בטוח שהיו יותר צחוקים והיה יותר שמח בלב ובכלל .

בתיכנון המקורי היינו אמורים לטוס כשאתה בן 13 וזהר בת 12 .

לצערי ראינו כמה הכל שברירי כשסבא נותח בהפתעה גמורה ולכן החלטנו להקדים את הנסיעה הזו .

עמיתי שלנו בטח ראית את כל שעשינו מלמעלה .

אוהבים ומתגעגעים ♥️♥️♥️♥️

עמיתי

מאז שעזבת אותנו לא ציינו ולא חגגנו את החגים בביתנו .

פשוט ברחנו למקומות אחרים ,רחוק מאווירת החג והרחק מכל דבר שמזכיר את החג בלעדיך .

השנה החלטנו לארח ולציין את החג כאן בביתנו .

לצערי לא יכולה לדמיין את השולחן בלעדייך ,

בלי הצחוקים שלך והעינים הצוחקות והבורקות .

כלם אומרים

החיים צריכים להמשך ,כן ממשיכים

ללא השמחה בלב ,

עם החור שנוצר בלכתך .

זוכרת ימים אחרים בתקופה אחרת

ישבנו סביב השולחן כלנו יחדיו .

אלה היו ימים שמחים ,מלאים בצחוקים ועיניים בורקות .

גם השנה נשב ואתה תהיה בליבנו ,במחשבתינו

רק לא פה איתנו .

אוהבים ומתגעגעים ♥️♥️♥️♥️♥️

עמיתי שלי,
זו השנה השלישית שבה לא תפתח את שנת הלימודים כאן איתנו.
שנת הלימודים שמתחילה היום היתה צריכה להיות מרגשת במיוחד עבור יובל ועבורך.
יובל התחילה היום ללמוד בתיכון .היא התקבלה למגמה שבחרה לעצמה ואני גאה בה מאוד על כך ואתה עמיתי היית צריך להתחיל ללמוד בחטיבה. היית בוחר לך צבעים לחולצות ,תיק חדש, קלמר. מתרגש לפגוש את החברים מהשכבה ביסודי ואולי אפילו חברים מהכדורגל וגם מתרגש וקצת חושש ומתבייש להכיר חברים חדשים.
ימים שכאלה מבליטים עוד יותר את החוסר שלך עמיתי .
כולם מעלים תמונות של הילדים ביומם הראשון ולנו כבר לא יהיו תמונות שכאלה.
איך יכול להיות שלא אראה אותך הופך מילד עם קול מתוק לנער מתבגר שיגיע לגיל מצוות בשנת הלימודים הנוכחית כמו שאר חברייך?
איך היית נראה ? אני מדמיינת אותך גבוה יותר ,עם תסרוקת עדכנית ,בגדים ונעליים אופנתיים, עם הקוביות בבטן שתמיד רצית.
כל שבוע כשאני הולכת לפילאטיס מכשירים אני עוברת דרך מקום חדש יחסית ,מהן מכון כושר ונינג’ה לילדים. אני מדמיינת אותך שם מתאמן בזמן שאני בפילאטיס ושתכף נפגש אחרי האימון.

מי דואג לך איפה שלא תהיה? האם טוב לך? מי קונה לך ציוד לחטיבת המלאכים? מי יצלם אותך ביומך הראשון? מי יכין לך כריך ללימודים ואיזה כריך היית בוחר? האם לבקש לקחת עוד כמה כריכים לחבר שאולי לא יאהב את הכריך שהביא? ליד מי תשב? האם תלווה את יובל, את החברים שלך, את בני הדודים בדרכם החדשה?

אני מאחלת ליובלי שלי שתהנה מכל רגע בהתחלה החדשה , תכיר חברות וחברים חדשים ותצליח בכל דרך שתבחר ובכל אתגר שתציב לעצמה והעיקר שתהיה מאושרת.

ואתה עמיתי תצליח בחטיבה למלאכים שכמותך, תמשיך עם ההומור, השובבות והתבונה המדהימה שלך ואל תשכח להצטלם עם החיוך הכובש ולשלוח לי סימנים שאיפה שלא תהיה טוב לך.
מתגעגעת אלייך מאוד מאוד, מתה אלייך ואוהבת אותך מכדור הארץ ועד הגלקסיה.

עמיתי

מוצאת את עצמי חושבת עליך רבות ומתגעגעת מאוד .

זיכרון של משהו שעברנו יחדיו ,מקום שהיינו בו

כל זה ועוד ....

פתאם מציף אותי גל געגועים עזים אליך .לחוות איתך חוויה נוספת ,לראות אותך משתובב פה עם הבנות .

חצי מהחופש חלף לו

ואתה חסר לנו כל כך .

שלח לי סימן כלשהו ,

תבוא לי בחלום .

שומעת את השירים שאהבת לשמוע ,

מדמיינת שאתה כאן

עמיתי

מסתיימת עוד שנה ,שנה בה היית אמורה לסיים את הית הספר היסודי .

בטח היית כעת עסוק מאוד בחזרות למסיבה ,בטוחה שהיית לוקח חלק האירועים השונים .

מתארת לעצמי שהיית מתכנן את חופשת הקייץ ,

עם המשפחה ,החברים .

כמה אהבת לעשות את כל הדברים האלה .

אמא הייתה מזמינה לך ציוד לחטיבה ,

אוו חטיבה מעניין לאיזו חטיבה היית מתקבל ?

כל כך מתגעגעת אליך ,

לצחוק ,לשטויות ליחד של כולנו .

אוהבת אותך ומתגעגעת מאוד

אוהבים מאוד

מתגעגעים

עמר וקרן

אני רוהבת אותך עמית

שעמיתי יחזור

עמר מזיג

הלוואי והיית זוכה להמשיך לבלות איתנו עוד זמן 

געגוע שבור

אמית מקבע שתחזור לחים קמו בסרטים לפחת ל יום בבקשה ממאוחה 

רז ברוידי א'1

עמית מקווה שתחזור לחיים כמו בסרטים לפחות ליום אחד בבקשה ממך

עמיתי

זוכרת אותך עוד בכיתה א', 

ילד מתוק, שיודע להביע את עצמו, חייכן עם כשרון ריקוד שירה וכך גם בלט

במפגשים של מועצת התלמידים ובטקסים. היה לי הכבוד 

להכיר אותך ולהיות המורה שלך,

מתגעגעת מאוד

אושרית

אמית

אנחנ אצבים לזחרה

הנחנו

רצים שתחזר

לחים

בן אליה א'1

עמית, אנחנו עצובים לזכרך. אנחנו ורצים שתחזור לחיים, בן אליה א'1

עמית היקר!

אתה ילד אהוב ונגעת בכ"כ הרבה אנשים. שמור על סבתא חווה

אוהב בארי

אני שמחה להכיר אותך

עדיין כל יום פוגשת אותך

לעמית אהבתי אותך מאוד. מתגעגע

לעמית אני מתגעגע אליך ואוהב אותך מאוד מעמית

תשמור על העולם ילד כי כאן שומרים עליך נוכח תמיד

לעמית אוהב אותך מאוד שלו

אוהבת אותך מתוק שלנו

געגוע

אתה בטוח מסתכל מלמעלה 

ודואג לכולנו

עמית המושלם שלי 

בלדך אני כלום. תחזור

זוכר את ימי ההולדת בכפר

השמחה והאושר שהקרנת

הנסיך הקטן שלי 

מתגעגע

מלך גיבור

געגועים עד בלי די

סבא אורי

21.5.23

עמיתי היה מלא שמחת חיים ואהבה, כל מי שהיה סביבו אהב אותו וזכה מהאור שלו

אוהבת ומאוד מתגעגת סבתא רותי

ילד מלאך , אוהבים 

ומתגעגעים לחיוך, לצחוק ולחיבוק.

לעמית האהוב

כל תמונה שלך וסיפור,

מעלה לנו חיוך עצום

על הפנים

אבל בפנים הלב מתגעגע וזוכר

רק שתדע שאבא אמא ויובל

הגיבורים נשארו פה וחושבים עליך

כל הזמן ועושים לזכרך מעשים מדהימים

תמשיך לשלוח להם סימנים, ותשמור

עליהם מלמעלה זוכרים ומתגעגעים

צוות SAP PMO

עמית המלך:

אתה גיבור אמיתי !!!

עמית היית

חבר ננש טוב

היית תמיד

בצידי היה

ממש כיף

שהיית איתנו

אבל עכשיו

פחות שמח בלעדיך

מעידן

לעמית

אני מתגעגעת אלייך,

אני מתגעגעת לצחוקים

שלך ואני מתגעגעת לכל 

מה שהכרת לי ולמדת אותי

אני מתגעגעת לזמנים 

שנפגשנו וצחקנו. אני מתגעגעת 

אלייך מזיו

לעמית:

אני לא הכרתי אותך כל כך אבל עי"פ

מה שריאית וקארתי עליך אני מבינה שאתה ילד מייכן, עם לב זהב ואוהב

אוהב לעזור, ילד מקסים, שכולם בטוח

אוהבים אותו, הלווי שהיה יוצא לי

להכיר אותך מדגעגת מיקה

עמית!

לנצח בליבי,

מקקוה שטוב לך

שם למעלה.

תגעגעת

אלין

לעמית

אני לא ממש מכירה אותך

אבל אני יודעת שכולם

מתגעגעים מאוד וזוכרים

ואוהבים אותך תמיד

מאורי

הוא היה ילד טוב

יהיה גיכרו ברוך

יהיה זיכרו ברוך

לעמית 

אתנ ממש חסר לכולנו

כולם ממש מתגעגעים 

עליך. אני לא ממש 

מכירה אותך אבל אני

בטוחה שהיתה ילד מצחיק

חיכן וחברותי

ממור בן-יהודה

לעמית

לפי כול מה ששמעתי

את נירא ילד כחם

וטוב לב

לעמית לפי כל מה ששמעתי אתה נראה ילד חכם וטוב לך

אנחנו מתגעגעים אליך , עדיין לא 

קולטים שאתה לא תבוא יותר 

לבית הספר, לא תגיד "בוקר טוב" 

לשומר ולא תעלה איתנו לחטיבה

יובל

לעמית הייתה חבר

ממש טוב תמיד

עזרת ותמיד

הייתה שם שצריך

מעידן י

לעמית אני לא ממש הכרתי

אותך אבל אני יודעת

שאתה ילד פלא

ואנחנו זכינו להכיר

אותך ואתה זכית למשפחה מדהימה

עמית רבני ו'1

הי עמית, מה שלומך

שם למעלה, מקווה שאתה

נהנה. כולם חושבים

עליך מדי יום ונזכרים

בזכרונות היפים 

והכיפים איתך.

אני מאמין שאתה כאן

למעלה צופה בנו

מגיל

לעמית

אומנם לא ממש הכרתי אותך 

אבל תמיד שמעתי שאתה 

ילד מקסים ומחבק ואוהב 

אבל רציתי לומר לך 

דברים, שאתה מקסים 

חמוד אוהב ומצחיק 

אוהבת מאיה גרשוני

לעמית

אני לא הכרתי אותך כל כך 

אבל לפי התמונות הסרטונים ומה 

שקראנו עליך אני מבינה שאתה ילד

חייכן עם לב טוב ואוהב לעזור לאנשים

ילד מקסים שכולם בטוח אוהבים

אלוואי שהיה יוצא לי להכיר אותך

קצת יותר מתגעת נויה

לעמית מזרחיל

אני מאוד מתגעגעת אליך

ואני בטוחה שגם כל השכבה

הייתי שמחה להכיר אותך

יותר לעומק

מעדי בלכרוביץ

עמית אני בטוחה 

שלא רק אני

מתגעגעת

אוהבים

המון כול השכבה

עמית היה

חברותי

היה לו חברים

הוא אהב כדורגל

והיה טוב בזה

אורי עדן

לעמית אני יודעת

שהיית מצחיק וכיפי

אני יודעת שזה עצוב 

אני בטוחה שהיית 

חבר טוב

לעמית רק שתידה אתה

היתה באמת למלך הכיתה 

השיתה מלה שתיות בכיתה

אני מיתגעגע מאות מאוד מאוד

שתמיד תיהיה שמח שם 

למלה מעומר גלאם

עמית היה

חברותי

טוב בכדורגל

היה לו מלא חברים

עמית

היה ילד נורא נחמד

וכיפי וחבל שלא הכרתי אותו יותר לעומק

מאייל

מתגעגעים אליך

לעמית

אנחנו נתגעגע אלייך ואתה

תמיד בלב של כולנו והיית

ילד מצחיק ולא נשכח אותך אף פעם

מאיה

לביא

ו'3

לעמית אני יודעת

שהאבתה ספורט

שירה ורקוד ומוזיקה

ומצחיק וכיפי

עמית היה ילד טוב

הוא היה טוב בכדורגל

דורון ה1

מיואב לעמית: עמית

אני מיתגעגע אלך כל כך

אתה היתה חבר מאוד 

טוב שלי והיה לי כיף איתך 

מאוד

עמית הייתה חבר טוב

וכל הזמן ילדים היו

רוצים להיות בקרבתך

תמיד היית שמח ומאושר

והיה כיף להיות איתך 

מיהלי שינקר

עמית אני ממש עצובה שלא

הספקתי להכיר אותך כי ממה שקראתי 

אתה ילד מדהים ומיוחד 

אני מקווה שטוב לך למעלה

עם המלאכים

עמית

אתה ילד 

מקסים ומדעים

מתגעגעים 

ממש

אהיתה חשוב לכל בתאושפר ולכל האולם ואהינו שמחים לירות אותך אחשב רומי 

היית חשוב לכל בית הספר וכל העולם והיינו שמחים לראות אותך עכשיו רומי

אמית היה חברותי

עמית היה ילד נורא

נחמד למרות שלא ממש

הכרתי אותו שמעתי הרבה סיפורים עליו

אורן

לעמית למרות

שלא הכרתי אותך

אתה נראה לי ילד 

נחמד עם המון שמחת 

חיים אתה ממש

חסר לכל החברים

שלך

מנופר בן חביב

אמית אני איתי רוצ לאכיר אתך

בן ויניק א'3

עמית הייתי 

שמחה להכיר

אותך ואני ממש

מיתגעגעת אלייך ,

מעלמה פוזה מא'3

עמית אנחנו מיתגעגעות מ- אלינור ואגם

עמית מזה זמן שאתה לא פה ואנחנו ממש מתגעגעים אליך וקפה לנו נואהב אותך תמיד

אורי אבר

לעמית

אומנם לא הכרתי אותך כל כך טוב אבל תמיד הילדים בכיתה שלך דיברו איתי אלך בתור חבר מושלמם כדורגלן מטורף עם הדימיון הכי מטורף ומדהים ואני הכי רוצה בעולם להיות חברה שלך באהבה מתמר

עמית

אנחנו

מיתגגעין

עליך מגל יהב

עמית אתה היית החבר הכי טוב שלי תמיד אהבתי אותך ולא אשכח אותך

גיבור על לנצח.

ממיכאל

לעמית

היית ילד מלא שמחה אתה חסר לנו פה

אנחנו מתגעגעים ואף פעם לא נשכח אותך

ממני תמר . א .

עמית אתה ילד ספורטי וכפי

אני מתגעג אליך.

לצערי לא כל כך הכרתי אותו

עמית היה ילד בשכבה שלי

ועכשיו הייתי מאוד שמחה להכיר אותו

אני בטוחה שכולם מתגעגעים אלייך.

עמית היה הליצן של הכיתה הוא תמיד שימח אותי שאני הייתי הצובה ותמיד אזר לי ולכל הכיתה 

אני ממש מיתגעגעת מעומר גלאם

הייתי רוצה שתראה איך הכיתה שלנו גדלה, איך התפתחנו והחכמנו. אבל בלעדייך :( .

מקווה שטוב לך שם למעלה

יובל 

12

היום היית צריך לחגוג יום הולדת 12.

יום הולדת אחרון בבית הספר היסודי.

היינו כנראה מעירים אותך בבוקר (בטח היית מתעורר לפני ומחכה שנגיע) עם שיר יום הולדת, בלונים היו מפוזרים על המדרגות, עוגה, ממתקים וברכות על השיש במטבח.

היית מחכה לראות אם החברים יזכרו לברך אותך כשתגיע לבית הספר ולכיתה, היינו אוכלים יחד צהריים במקום שאתה היית בוחר ויחד היינו מחליטים איך ואיפה חוגגים עם המשפחות ועם החברים.

היית נרגש לקראת סיום היסודי ותחילת החטיבה.

היית מתרגש גם עבור יובל שתתחיל שנה הבאה ללמוד בתיכון וגאה בה שהשיגה את המגמה שרצתה.

האם היית מרוצה מהחטיבה שהיית מתחיל בשנה הבאה? האם החברים שלך היו הולכים לאותה חטיבה?

אני מדמיינת אותך מקים להקה שבה אתה מתופף, מקים נבחרת כדורגל למלאכים ומדביק את כל המלאכים האחרים בשמחת החיים וההומור שלך. אתה מסתובב שם עם כלב ואופנוע כמו שתמיד רצית.

שושי דאגה לך היום לעוגה ואפילו אבי זורם למשחק קהוט שעשו לך החברים שם עלייך ואתה שמח ומאושר.

תשלח לנו סימן מהחגיגות השממיות שאתה עושה.

תודה על עשר שנים במחיצתך.

מזל טוב שמיימי וקסום עמיתי.

מתגעגעת אלייך ואוהבת מאוד תמיד.

היום זה היום לתת לגעגוע של כולנו נוכחות ולהראות לעמית שגם השמיים הם לא הגבול לאהבה והגעגוע שלנו כלפיו.

זה היום שלך עמית! 12 בשמיים. מעניין איך זה?

מנסה לדמיין מציאות חלופית שבה כל זה לא היה קורה והיית כאן היום איתנו, איך זה היה נראה?

היינו קמים בבוקר מוקדם לפניך בבית אחר, עם חצר כי הרי התחלנו את השיחות על מעבר לבית פרטי ואתה היית המקדם הראשי של הנושא הזה. כמו כל דבר שממש רצית, בטוח היית מצליח לדחוף אותנו לשם ובשלב הזה היינו כבר בבית אחר.

אז היינו מארגנים כרגיל מתנות ועוגה ושוקולדים וקישוטים והיינו מעירים אותך עם שירים, ואתה היית קם מלא סקרנות לראות מה הכנו לך. ימי הולדת לא עברו לידך. לא ויתרת על כלום כשמדובר בלחגוג לך יום הולדת.

והיית מחבק אותנו חיבוק חזק ועם כל הלב כמו שרק אתה יודע, כזה חיבוק שלא נגמר, והיית הולך לראות מה הכנו לך.

ואז היית מתחיל לקבל את הטלפונים וההודעות בווצאפ מהמשפחה והיית כותב לכל אחד תודה, והיית הולך לבית הספר עד המשך החגיגות.

בבית הספר - שנה אחרונה של יסודי. כתה ו, לקראת סיום. כנראה רוב הזמן היה הולך על הכנות למסיבת סיום. איזה חלק היית לוקח? יכול להיות שהיית בתזמורת עם התופים, כנראה גם מקריא דברים ואפילו משתתף בריקודים אם היו כי זרמת עם רוב הדברים.

וכשהיית חוזר היו מחכים לך כבר הבלונים הגדולים של מספר 12 מסבא סמי כמיטב המסורת, עם פלטה של פירות מכל הסוגים, ובטח היתה התארגנות ליום הולדת כיתתית או שכבתית, עם זיו או עם מיכאל או חבר אחר. בטח כבר לא בבית כי זה קצת היה קטן עליכם, אלא במקום עם פעילויות שוות. מניח שהיית עובד על ההופעה שלך עם בגדים חדשים ועם אביזרים נלווים, והיית מתיעץ עם יובל ובוחרים ביחד את ההופעה. את השיער היית כרגיל - מרטיב ואז מפזר בלי מברשת בכוונה - ככה שיצא מראה קצת פרוע אבל אופנתי (איכשהוא עם השיער שלך זה ממש הסתדר ויצא ממש יפה).

מה היית בוחר למתנות? אולי מתקן חדש לספורט, משחקים לאקס בוקס, נעליים - כי תמיד רצית עוד.

היית גבוה יותר, רזה כהרגלך למרות שהיית אוכל כל היום, שרירי יותר מהשגעון שלך על ספורט, כושר וקוביות בבטן.

היינו מדברים על המשחק שראינו אתמול ביחד - סיטי מול ריאל ואיזה טיל דה בריינה נתן לשער של ריאל, ובטח היית רוצה לרדת לתרגל את זה ולנסות לבעוט כמוהו.

והיה יום מאוד מצחיק - כמו שהיו כל הימים איתך, כי תמיד היית הכי מצחיק בסביבה. בפער גדול. וכיף, בעיקר כיף גדול!

בשמיים עמיתי.מזל טוב

אוהב ומתגעגע, עד שנפגש שוב!

יום לפני יום ההולדת

עמיתי היה בעננים ,

כל כך התרגש לקראת היום שציפה לו ,

מתאם עם סבא איזה בלונים להביא לו .

היית יורד במדרגות והיית רואה איך יובי וההורים קישטו לכבודך את הבית .

דברים קטנים אבל גדולים בעוצמתם .

הייתי רוצה כמו כולנו כאן לראות אותך גדול יותר ,גבוה יותר ,

נער

מתבגר עם כל התופעות הפחות נחמדות של גיל ההתבגרות ויחד עם זאת לחוות אתך את החוויות הייחודיות .

אהבת לספר לי על כל מיני ...וכל החיים היו אז לפניך ,כך חשבנו .

כמה טעינו

אז מחר נבוא לבקר אותך ולהיות במחיצתך ילד מלאך שלנו ♥️

עמיתי

כמידי יום שני גם היום הנחתי פרחים על קברך ,

הפעם הפרחים בצבע הדגל שלנו .

הרי אתה נולדת בסיום יום העצמאות ,

יום ההולדת העברי שלך ,

היית אמור להיות בן 12

במקום לחגוג ולקנות לך מתנה ,שמים פרחים על קברך ,

איפה ההיגיון פה ?

כל כך מתגעגעת

ראיתי אותך תמיד מרחוק. היית הנכד הקטן שגדל בבית של סבא וסבתא רותי ואורי. ראיתי את האהבה הגדולה שהבאת לעולמם של סבא וסבתא שלך יחד עם יובלי.

לא הכרתי אותך ממש ממש. אבל סבתא רותי כל הזמן סיפרה עליך. היא תמיד אמרה שיום רביעי זה היום שלה. היא מעולם לא ויתרה על יום רביעי. להוציא אותך (וגם את יובלי, כמובן) מהגן או בית הספר. להביא אתכם לבצרה, ואז, ואני זוכרת זאת כמו היום, היא סיפרה על ההנאה הכי גדולה של הארוחה המשותפת. ארוחת הצהריים שהכיינה במיוחד. על השיחות לצד השולחן. כן. סבתא רותי השקיעה את נשמתה במאכלים, ותמיד סיפרה לי על השבחים שקיבלה. על האהבה. היית ואתה עדיין בבת עינה. "תכנסי לאתר שיעל אורן יצרו", היא אמרה/ בקשה. אז אני כאן, באתר שלך, מחבקת את הזיכרון שלך, כפי שאני רואה מרחוק, אבל מתוך ליבה של רותי, סבתא שלך, אהובתי ן ֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶֶ

עמיתי עוד חג הגיע, חג החירות, חג האביב, החג שבו קיווינו כל כך לפני שנתיים שהמאזניים יתהפכו ונמצא את התרופה עבורך הרחק מהבית, בוושינגטון.

זה פסח השני שאתה נמצא איתנו רק ברוחך והפעם נסענו אבא, יובל ואני לארץ המגף. אנחנו רוב הזמן ברומא. היינו גם בפירנצה. אנחנו אוכלים את רוב הדברים שכל כך אהבת: ארנצ'יני(כאן קוראים לו סופלי), פיצות, פסטות, דובדבני דמררה, קרפים וגם גלידה, קפה ויין שפחות אהבת.

אני מרגישה את החוסר שלך בכל צעד שאנחנו עושים כאן והגעגוע אלייך גדול מאוד גם מרומא.

היום זה הוא ערב פסח. איך אהבת להתלבש חגיגי לארוחות האלה יחד עם יובלי , לחפש ולנסות למצוא את האפיקומן, לחגוג עם כל המשפחה. אנחנו הלכנו היום למסעדה עם תמונה שלך ואכלנו סופלי, פיצה וקרפ לכבודך עמיתי. מקווה שאיפה שאתה נמצא אתה חופשי, שמח ומאושר יחד אהוב שלי. אוהבת ומתגעגעת תמיד

עמיתי

תמיד ראית את סבא סמי כל יכול ,גיבור

רץ ומתרוצץ .

אכן כזה הוא

אתמול עבר ניתוח מורכב ,קשה ,

בטוח שהיית מסביר לו על חלק גדול מהמכונות ,צינוריות הרי לך הסבירו הכל והכל רצית לדעת .

היית מתגאה בסבא .

שכל כך רוצה לחזור לשיגרה ,מנסה לעשות פיזיוטראפיה למרות הכאבים .

זוכרת שאמרת לו כשהיית קטן מתי תיפטר ,

אנחנו נזכרים בכל מיני אמירות שלך בכוחות המדהימים שלך ושואבים כוחות ,הרי אתה עברת כל כל הרבה בכזו גבורה .גאים להיות סבא וסבתא שלך .

אוהבים

עמית היה ילד שמח, ילד מצחיק , הוא אהב חגיגות של ימי הולדת, ארועים משפחתיים וחגים.

חג הפורים היה אחד מהחגים האהובים עליו. חודשים לפני הוא היה מתכנן למה הוא רוצה להתחפש ואני הייתי מחפשת איך להגשים לו וליובל את החלומות: איזה אביזרים לקנות, מה לתפור . שיהיה מקורי כמה שאפשר.

חג פורים בעיני הוא חג החיים:
מפיחים חיים לדמות שאליה מתחפשים
הצחוק ושמחת החיים ברחובות גדלה
זה החג שאבא שלי קיבל את החיים שלו במתנה באמצעות השתלת כליה

לכן כל כך קשה לחגוג את החג הזה פעם שנייה בלעדייך עמית - הרי היית כל כך חי, כל כך מצחיק, כל כך מקורי , כל כך אוהב ואהוב ועכשיו אתה נמצא בלב שלנו, במחשבות, בזכרונות.

יובלי כבר גדולה, היא כבר לא צריכה את העזרה שלי כדי להתחפש וגם לא רצתה לעשות את הצילום השנתי עם התחפושת הבוקר.

היא קנתה הרבה אביזרים לתחפושות משותפות לג'וי ולה ואני חושבת שהיית אוהב את הרעיון של תחפושת משותפת והיית מצטרף לתחפושת הזו גם.

חלק מהאחיינים שלך התחפשו עם תחפושות שהזכירו לי תחפושות שלך בעבר וזה מחמם את הלב לזכור אותך בחג הזה.

הפטיש והמסיכה של תור מחכים שתתחפש לתור קנוי כמו שרצית ואמרת לי לפני שנתיים שלזה תרצה להתחפש בפורים הבא.

אתמול כשנכנסתי לחדר שלך אחת התמונות שתלינו על הקיר הכחול ג'ינס, תמונה שלך ושלי שהיתה תלויה למעלה בין הרבה תמונות אחרות, נפלה ושכבה ליד ארגז התחפושות שלך בצד השני של החדר. זה הרגיש לי כאילו אתה זה שהוריד אותה משם והנחת את התמונה שלנו יחד ליד ארגז התחפושות להראות לי שאתה זוכר שפורים מתקרב ושזה החג שלי איתך ועם יובל.

בעיני רוחי אני רואה אותך שמח , צוחק, ליצן עם חיוך מרוח על הפנים ועיניים שובבות ומבריקות היום לכבוד פורים ובכל יום. כבר לא כאוב , לא דואג, לא סובל.

מתגעגעת אלייך וחושבת עליך ילד אהוב שלי, היום ובכל יום.

אוהבת אותך ואוהב אותך עד יומי האחרון

עמיתי

השנה היית אמור להיות כמעט בן 12

מעניין איזו תחפושת היית בוחר .

האם היית בוחר במשהו אופנתי ?

או אולי חיה כלשהיא .

בזכות אמא שלך היו לך וליובלי תחפושות מקוריות .

הבוקר בקבוצת משפחת מזרחיל היו רצות התמונות של כלכם .

זה כבר לא יקרה

אתה כבר לא תתחפש .

הייתי נותנת הכל כדי לראות אותך בגיל 12 עם או בלי תחפושת ♥️

עמיתי אהוב שלנו

אתמול היינו בהופעה של הדורבנים .

בימי חייך הקצרים ,שמעת על הלהקה שגיא ואייל היקימו וכמה הייתה מוצלחת .אז אתמול אם היית אתנו היית נהנה ושר במלוא הכוח והגרון את השירים שאת חלקם הגדול הכרת .

ברוב ההופעה חשבתי עליך ואיך הכל היה נראה אחרת אם היית אתנו .

קשה לחשוב שהכל ממשיך מסביב כרגיל ורק אתה אינך שותף למה שקורה .

קשה לקלוט שלא נשמע אותך שר יותר ומתלהב מדברים שקרובים לליבך .

אתה שכל כך אהבת את החיים ואת מה שיש לעולם להציע לך .

השאלה אינה מרפה ממני

לא מבינה למה זה קרה ?

אתה חסר לכולנו

אוהבת ומתגעגעת ♥️

לפני שבועיים התבקשתי לכתוב לך בספר המחזור של השכבה. כמובן שבאותו הרגע הייתי ממוקדת מטרה ותוך זמן קצר שיגרתי את הפסקה. לא פשוט לכתוב עליך בצמצום אך מקווה שהצלחתי במשימה:
לבית הספר כל בוקר הגעת בשמחה.
בהפסקות כדורגל כולם רצו לשחק עמך.
ילד נבון, חברותי, סקרן ומלא שמחת חיים.
מידי פעם גם השתובבת בשיעורים.
ערכים של כבוד ועזרה לזולת היו שגורים בך.
ובכל הזדמנות שניתנה שיתפת אותנו עד כמה אתה אוהב וקשור למשפחתך.
תמיד יהיה לך מקום בליבי,
אוהבת
אלין

עמיתי שלנו

נכון היום תאריך יום הולדתי ,איך זה יכול להיות שאינך מתקשר לאחל לי מזל טוב .

כל כך הקפדת תמיד להתקשר ,לברך לתת תחושה כל כך טובה ומיוחדת .

היית נכד מתחשב ומיוחד .

דבר לא נגרע מעינייך הבוחנות והרגישות .

רגישות אותה ירשת גם מאביך ומכולנו

הרגישות שלך למצבים ,לאנשים הפכה אותך ליחיד ומיוחד .

ואכן כך היית

יחיד ומיוחד .

סבא ואני כל היום עם דמעות בעינים .

אילו רק היית כאן .

עמיתי בשנים האחרונות נמנעתי מלהצטלם ועל כל צר לי

שאין לי תמונות אתך מהשנים האחרונות .

רבות הברכות והמתנות שקיבלתי היום ,

אילו רק קיבלתי את המתנה היחידה שלא אוכל לקבל .

♥️

עמיתי

היום יום הולדתה של עמריקה .

כל כך אהבה אותך .

כל פעם שהייתם יחד באיזה שהוא מקום עם זהר או בלעדיה רצתה להיות לידך ואיתך .

הייתה מן תחרות סמויה ועמר ידעה שזהר ואתה בלתי מופרדים ובכל זאת ...

אתה ברגישותך הרבה

תמיד התייחסת לעמר כאל אחותך הקטנה .

הסברת לה ,חיבקת אותה .

כשפרדת מאיתנו

עמר חלמה חלומות עליך וסיפרה לנו שחלמה ,

אינני יודעת האם אלו היו חלומות או משאלות ליבה

מה שחשוב שכל כך רצתה שתחזור .

אז היום עמר תחגוג את יום ההולדת ,אולי מהמקום בו אתה נמצא תהיה אתנו .

עמר תפריח בלון

ונהיה יחד לכמה רגעים

מבחינתי אתה אתנו על הזמן

עמיתי

זוכר ,

כל פעם שהיינו נוסעים

סבא ואני היינו קונים לך ולכל הנכדות מתנות .

היית לובש את הבגדים החדשים ומראה בגאווה את כל מה שקיבלת .

הפעם חזרנו ללא מתנות עבורך .

כל פעם שעברנו בחנות של דברים שהיית אוהב

נפער חור בלב .

כל פעם שראינו בגדי ספורט התכווצנו מכאב .

מבטי נדד את נעלי הכדור רגל שכה אהבת והפעם לא היה לנו למי לקנות .

ראינו מכוניות מיוחדות וחשבתי על זה

שכשהיית קטן הכרת את כל הסמלים של המכוניות שנסעו על הכבישים .

בטח היית מסתכל על המכוניות האלו בסקרנות רבה ובצימאון לדעת עליהם יותר ויותר .

נותרנו רק עם המחשבות ועם הדמעות בעיניים .

מקווה שמהמקום בו אתה נמצא אתה נהנה מהדברים שכה אהבת ♥️🙏

עמיתי שלנו

איך אפשר להעלות על הדעת לחגוג את יום ההולדת של סבא שכל כך אהבת אותו והוא אותך .

איך אפשר לחגוג בלעדיך .

זוכרת לפני שלוש שנים

כשסבא היה בן 70

היינו כולנו בוילה המדהימה

יחד עם כל המשפחה הגדולה .שושי הייתה אתנו ואתה כמובן .

הייתה שם חגיגה אמיתית .

אוכל טעים כמו שאהבת וכל האנשים שעימם נהנת להיות .כאילו זה היה בעולם מקביל כלום לא מזכיר את העולם בו אנו חיים היום .

עדיין לא מעכלת איך הכל השתנה בלכתך

בימים האחרונים אני נזכרת בחג החנוכה לאורך השנים. עברתי על תמונות משנים קודמות ונזכרתי איך בחג החנוכה היית מבלה לפחות יום אחד עם סבא וסבתא רותי ואורי ועם סבא וסבתא חווה וסמי יחד עם הבנות דודות.
עם סבא וסבתא חווה וסמי נסעת באופן קבוע לפסטיגל. זכורה לי במיוחד הנסיעה הקרבית חזרה מהפסטיגל בחיפה שלא היתה בחנוכה אלא מעט אחרי כי באותה שנה טסנו אבא, יובל, אתה ואני לתאילנד. מאותו יום לא רצית לנסוע לחיפה.
עם סבא וסבתא חווה וסמי טסת בפעם הראשונה לחו"ל. בחנוכה כשהיית בן שלוש וחצי טסת למלטה גם עם אור ויובל. זכור לי מהטיסה הזו שסיפרו לי איך קפצת על המיטה הזוגית בחדר עם סבא והתעקשת לעשות הכול לבד. איך התעייפת במדרגות הנעות באיזה קניון והתיישבת על המדרגות בזמן שירדת וכולם נפלו עליך כמו דומינו.
אצל סבא וסבתא רותי ואורי היית ישן יחד עם יובל ולפעמים גם עם דרור, נוסע לבקר את הבני דודים בגדרה ובהוד השרון, הכנת לביבות וסופגניות יחד עם סבתא ונסעת מספר פעמים להצגות והופעות חנוכה עם סבתא רותי, יובל ואיתי.
היית מגיע לעבודה שלי יחד עם יובל מדי פעם, נהנה מהסופגניות שחילקו כל יום ומשחק עם יובל.
חגיגות חנוכה בגן - איך תמיד היית לבוש חגיגי, עם חולצה מכופתרת . איך השתתפת בכל הריקודים והשירים ובגן האחרון אפילו הדלקת נר חנוכה עם אבא בגן.
פעם אחת היה מפגש חנוכה במשמר השרון אצל שחר ומאיה של הדור הצעיר . עידן עשה הפעלות ואתה שמחת לקחת חלק ולהשתתף.
הלכנו לאירועי חנוכה שאירגנו מסאפ מספר פעמים יחד כל המשפחה.
חנוכה אחד לפני חמש שנים טסנו כל המשפחה לתאילנד. עשינו טיולים, טיפלנו בפילים, הרבה בריכה וזמן יחד. כמה כיף היה לבלות ארבענו במשך שלושה וחצי שבועות. רגעים שנצורים אצלי עמוק בלב.
זה חנוכה השני שאתה לא כאן והיום הזה הוא גם שנה ושבעה חודשים שאתה איננו.
השנה לא הדלקתי אף נר בחנוכיה , אפילו לא הורדתי את החנוכיה מהארון. הזמינו אותנו להדלקת נרות אבל סירבתי ולא הלכנו.
אי אפשר לחגוג חגים בהרכב חסר,מי שלא עבר את החוסר הזה לא יבין.
כל הצחוק, שמחת החג שלך לא כאן וזה מורגש. עם זאת אני מקבלת את הסימנים שאתה שולח לי ומקווה שאתה יודע שלמרות שאתה אינך, אתה נוכח בכל רגע ורגע בחיינו.
מתגעגעת אלייך המון

בשנת 2014 כשעמיתי היה בן ארבע

טסנו עם יובי אורצי ועמיתי בחג החנוכה למלטה .

כבר בשדה התעופה הסתכלו עלינו האנשים

איך אנחנו מעיזים לטוס עם שלושה נכדים די קטנים .

אנו לא חששנו .הם התנהגו למופת .

היינו במלון מפנק מאוד עם ברכה מחוממת ובבקרים היינו רק אנחנו בתוך המים .

עמיתי עם המצופים לא יצא כלל מהמים ושחה כמו דג .

בהמשך היום טיילנו במקומות קסומים ונהננו מכל רגע .

עמיתי ישן עם סבא בחדר והיה קופץ למיטה הגבוהה לבד ,עצמאי לחלוטין ולא רצה לקבל עזרה .

יובי ואורצי יחד איתי היינו בחדר נפרד .

מלטה הייתה מקושטת מאוד.

עצי אשוח בכל מקום וסנטה קלאוס מחלק מתנות .

בכל חנות ממתקים ,

עמיתי עמד משתאה מול המגוון הגדול .

אהבתו לממתקים הייתה גדולה .

הטיסה למלטה הוזכרה לעיתים קרובות על ידי החבורה ,

הם רצו לשחזר את הטיול הנפלא .

עמית בעקבות הגמר עולות לי כמה מחשבות לראש.

המחשבה הראשונה היא איך היית משתולל אם היית רואה את המשחק הזה ואיזה מדהים היה לראות את זה איתך ביחד. אתה עם האהבה שלך למסי ועם הטוטאליות שלך, היית צורח עד השמיים, מתקשר לאנשים ומתאר את המהלכים, שר שירים ומה לא. היה יכול להיות פשוט מדהים

המחשבה השנייה היא כמה אהבת את מסי ואיך עזרת לו מאיפה שאתה לא נמצא כרגע. כי היום בניגוד לבדרך כלל, היתה לו את התכונה הזאת שהיתה לך כל כך חזק – זה לא לוותר. לא משנה כמה מכות חטפת, ידעת לקום על הרגליים ולא לוותר, ולהמשיך להילחם. והרוח הזאת אתמול נכנסה במסי.

והמחשבה השלישית שלי היתה עליך בתור כדורגלן בוגר. אני באמת לא יודע איך היה נראה העתיד שלך על הכדור הזה, וזה נותן לי את הרשות לדמיין ולרוץ בדמיון, כי אתה איתי בלב, בדמיון, בחלומות. אז היית שחקן מרכז מגרש. קשר. אני חושב שמה שהיה לך הכי חזק במשחק זה חכמה וראיית משחק. ידעת לתכנן כמה מהלכים קדימה בשבריר שנייה. זה היה לך קל. גם מבחינת שליטה בכדור, דריבל וטכניקה עשית קפיצה אדירה שהייתי מת לראות איך ממשיכה, אבל מה שיחד אותך זו חכמת המשחק והראייה קדימה, ואז משהו שמאוד חסר בכדורגל הישראלי, אז ממש מעניין אותי איך היית מביא את זה לידי ביטוי ברמות הגבוהות אם היית ממשיך בכדורגל.

בדמיון שלי אתה אלוף העולם בכדורגל, ובאמיתי אתה גיבור העל שלי

היום זהר חוגגת את יום ההולדת העשירי .

קשה ובלתי נתפס שאתה לא חוגג איתה .

כל שנה נהגנו לעשות יום כיף בזוגות ולפי בחירה של ילד /ילדת יום ההולדת .

אתה עמיתי היית תמיד עם זהר .

לפני שנתיים ביום ההולדת עזרת לנו לארגן כאן את השולחנות ,את הקישוטים ובשלב מסויים

הלכת עם ההורים לרופא ומאז החיים השתנו .

בטוחה אני לא משנה היכן אתה נמצא

אתה חוגג עם זהר

ב 22,11,22

שנה וחצי מאז נפרדנו ממך .

שנה וחצי שאינך חולק עימנו את החוויות והחיים עצמם ויחד עם זאת

נוכח כל רגע בחיינו .

זהריקי יושבת עם סבא ויחד צופים במונדיאל .

כאילו בזאת חשה קרובה אליך ואל האהבה. הגדולה שלך לכדור רגל .

השבוע קנינו כרטיסים לפסטיגל .

זוכרת שנסענו לצפות בחיפה כיוון שבתל אביב לא היו כבר כרטיסים.

נסיעה קרבית הייתה זו בחזרה .

לא נשכח אותה לעולם .

אתה ואור אכלתם תפוח מסוכר ולא הרגשתם טוב .

הייתה זו נסיעה ארוכה ולא נעימה בלשון המעטה .

עמיתי שלנו

חגגנו ליובי יום הולדת ,

היית כה חסר .

מקווה שהבלון שהפריחו היגיע אליך היכן שלא תהיה .אוהבים ומתגעגעים כל כך

עמית היום מתחיל המונדיאל.
זה היה אמור להיות המונדיאל הראשון שאתה מספיק גדול כדי ממש לחיות אותו ולחוות אותו. זה הגיל.
אני זוכר את הראשון שאני הייתי בו כבר בענינים. מקסיקו 86. המונדיאל עם יד הזהב, עם הסלאלום של מראדונה. אני זוכר אותי צופה במשחקים עם אבא, אוסף קלפים, קורא כתבות וניתוחים בעיתון, שומע את הקולות, את הפרשנים. זוכר ששנאתי את מראדונה. הייתי בצד של ברזיל, התבאסתי שהם עפו. זוכר חוויה חד פעמית. כזאת של משהו שבאמת חווים פעם ראשונה.
אז זאת היתה אמורה להיות הפעם שלך. הפעם שלנו. היינו עושים הכנות. אתה בטח היית מגיע כשאתה מכיר את כל השמות, את הסיפורים. היית מסביר לי על שחקנים תוך כדי המשחק. כמובן שהיינו מלווים את זה במשחקי פיפה באקס בוקס. מניח שהייתי מבלה הרבה בטלפון לראות מהלכים בהילוך חוזר וללמוד על השחקנים.
בגולים גדולים היית בטח צורח בבית וישר מתקשר לסבא, לאלעד, לחברים כדי לבדוק אם הם ראו ולתאר את ההתרחשויות.
היית מקבל אישור ללכת לישון מאוחר כמובן והייתי קצת מתקשה להעיר אותך בבוקר.
את מי היית אוהד? קשה לי לנחש. הרי היית לא צפוי. אהבת את מסי אז אולי את ארגנטינה? מצד שני ברצלונה וריאל בספרד. מצד שלישי אהבת גם את אמבפה אז אולי צרפת? כנראה שכמה קבוצות כמו שרק אתה יכולת.
היית לומד מהלכים גדולים ויורד איתי למטה לעבוד עליהם עם הכדור. זאת היתה חגיגה אמיתית.
אז בחודש הקרוב אני אדמיין שאני רואה איתך, מקווה שתשלח לי סימנים ושגם אתה רואה את זה מאיפה שהוא שם

וואו איזה יום!

ביליתי היום יום שלם עם עמית.

מה זאת אומרת? לקחתי חופש מהעבודה. קמתי בבוקר. העברתי את הטלפון למצב "לא להפריע". התנתקתי מהעולם - מהעולם שלנו כאן. התחלתי את היום בבית העלמין. המשכתי בחדר של עמית, עובר על זכרונות, תמונות, סרטים, שומע מוזיקה של עמית.

התרגשתי, התגעגתי, צחקתי, בכיתי (הורדתי כמה קילו של נוזלים מהגוף :)).

עדכנתי את האתר של עמית. עלו לי המון מחשבות. דרכים נוספות להנכיח אותו כאן בעולם שלנו (2 רעיונות חזקים מאוד שהולך לקדם). הצפה של רגשות שאני משתדל קצת להדחיק ביום-יום כדי שאהיה מסוגל לתפקד בלי להתרסק.

קראתי מה כתבו עליו כל האנשים הנהדרים ששיתפו פעולה עם פוסט הבקשה שלי מהבוקר לזכור ולהזכיר אותו.

נטענתי מחדש באנרגיות העוצמתיות האלו של הילד הכי מקסים בעולם, הכי מיוחד, הכי מקורי, הכי מצחיק, הכי חכם, הכי יפה,הכי גיבור,הכי כנה, הכי חברותי, הכי אמפתי, הכי ספורטיבי, הכי שחקן, הכי בן שלי.

אני מרגיש שאני צריך עוד. מותש ברמות אבל יש בעמית כל כך הרבה רבדים, עומקים - שלא הספקתי כמעט כלום.

בהחלט הולך להפוך את זה למסורת מידי פעם...

עמיתי

אתמול טיילנו באיזור הר תבור .

הלכנו לאורך המסלול שפעם היית עם יובי וההורים .

בכל פסיעה ראיתי אותך מולי ,רץ ומדלג בין אבנים וקוצים .דימיינתי שאתה איתנו נהנה מהשבת הקסומה .

פרפר צהוב ליווה אותנו ואני חשבתי לתומי אולי זה אתה שמלווה אותנו .

אלה היו הדברים שאהבת ,לטייל עם החברים ,ההורים עם יובלי והמשפחה .

מה לא הייתי נותנת שתהיה איתנו

עמיתי

מוצאת את עצמי כל כך מתגעגעת ,

לחיול שלך ,לשוחח אתך ,לראות אותך כאן אצלינו .

מתגעגעת לעשות אתך דברים כייפים לתכנן תוכניות .

חושבת עליך רבות ,רואה את דמותך מול עיני .

שנה וחמישה חודשים מאז נפרדנו ממך .

לא נהיה קל יותר ,

חושבת לעיתים האם אתה מתבונן בנו מלמעלה ,

רואה ויודע מה קורה .

לא נדע זאת לעולם .

שאלות רבות ללא מענה .

אוהבת אותך עמיתי

אתה כה חסר לכולנו

יום כיפור נכנס בארץ. אנחנו במרוקו עוד מעט מסיימים טיול של השורשים של משפחת בנג'יו, חברינו הטובים.

ניסיתי לחשוב אם היית כאן איתנו, עם יובל, יעל ואיתי, מה היית אוהב, מה לא היית אוהב.

מבין כל המשפחת היית הכי מגוון באוכל. אכלת בשר, עוף וביצים לא כמוני. אכלת ירקות לא כמו יובל. אכלת גם גבינות, לא כמו יעל. לא חששת לטעום כל דבר. כל ארוחה שלך הייתה מגוון של דברים. קצת מכל דבר. אז כאן במרוקו היית מצליח לטעום את כל המנות, לא חושב שהיית אוהב את זה יותר מידי כי הטעמים די מונוטונים ולא מגוונים אבל היית מנסה הכל. אהבת גם קוסקוס אז היה לך את זה כאן. תמיד מגישים כאן פירות לקינוח. אהבת פירות.

בשוק היית קונה מלא שטויות. אהבת את השרשארות, הצמידים, אהבת לקנות שטויות כאלו אבל בטעם טוב. היית בוחר דברים יפים. דברים ששלושתנו עדיין עונדים מידי פעם כדי להרגיש אותך קצת יותר.

את הנסיעות הארוכות באוטובוס לא היית אוהב. לא היתה לך יותר מידי סבלנות לזה. כנראה שהיית מוצא עוד כמה משחקים חדשים בטלפון וטוחן אותם.

בחולות בסהרה היית רץ ומשתולל כמו משוגע. היית עולה למעלה והיית גולש על הדיונות. גם בג'יפים היית נהנה. היית רוצה לשבת בטח מקדימה.

נראה לי שלא היית נהנה להסתובב בסמטאות יותר מידי, או ללכת בעקבות ההסטוריה של היהודים. פחות עניין אותך.

מצד שני כנראה שהיית מכריח אותנו לעצור לייד כמה מגרשי כדורוגל שרואים כאן לאורך הדרך והיינו עושים כמה משחקים.

במלון האחרון כאן במרקש היית מנצל את הבריכה עד הסוף, לא היית יוצא מהמיים.

וכמובן היית נהנה מהחברה. אהבת מאוד את המשפחה המורחבת, למרות שמהדור הצעיר הגיעה רק יובל הפעם - אבל הייתם עושים כיף ביחד. כנראה קצת רבים אבל מצד שני חיים את הקודים שלכם, העולם הפנימי שלכם. את המשחקים המשותפים, האתגרים שהייתם עושים ביחד.

היית בטח מתגעגע לג'וי וחושש שכשתחזור הוא לא יזכור אותך. גם ג'וי לא ישכח אותך לעולם. הוא רואה את התמונה שלך מכל זווית בבית.

אוהב ולא שוכח אותך לרגע אחד. אתה איתנו בכל רגע כאן בלב.

אבא

כל שנה כשהתקרב החג נהגתי ללכת עם הנכדים לקנות בגדים לחג .

השנה כשהלכתי לא הפסקתי להסתכל על איזור הבגדים לבנים .

עמיתי אהב מאוד להתלבש בהתאמה .

כל פריט היה מותאם לשני .

הסתכלתי לעבר איזור הבנים ולא יכולתי לעצור את דמעותי .

עמיתי כבר לא יבחר ,לא יתלבש ולא יחייך את החיוך הכובש שלו .

אולי הוא

מתבונן מלמעלה ובוחר לו את הבגד היפה בעיניו

"לאבא היקר

אני מאחל לך שתהיה לך יום הולדת שמחה ושתקבל הרבה מתנות.

ושתמשיך להיות אבא נדיב ומקסים כמו שאתה עכשיו וגם מתוק וקיפוד.

אני אוהב אותך מאוד.

עמיתי הקיפוד"

בימים כאלו במיוחד אני כל כך מתגעגע לברכות האלו, לחיבוק, להומור שאין שני לו, לזה שהיית מפזר קונפטי בכל הבית, לאמיתיות הזאת, לראות אותך לא בתור תמונה, או הקלטה, או סרטון, אלא ממש לראות ולהרגיש אותך כאן איתי.

הפרחנו בלון עם הציור של הקיפוד. ניפגש בסוף הדרך. שוב נצחק ביחד, שוב נעשה שטויות

תאריך כל כך מיוחד

11,9 יום ההולדת של אורן שלנו .

עמיתי ,

בטח היית מתעורר מוקדם עם יובלי ואמא והייתם מפתיעים את אבא .

כמה שמחה והתרגשות .

בטוחה שיובלי ויעל המדהימות דאגו למתנה ועוד ....

אבל יחד הייתם נהנים בוודאות יותר .

עמיתי שלנו נמשיך לחגוג ולציין

אתה תמיד תשאר בליבנו ותהיה שותף לכל

התרגשות וחוויה .

אוהבים ומתגעגעים

עמיתי שלנו

היום היית אמור לעלות לכיתה ו

להיות בין הבוגרים בבית ספרך .

היית מגיע כולך חיוכים ,עם הילקוט והכדור כהרגלך כיוון שבהפסקות צריך לשחק קצת כדור רגל .

היית עוזר לילדים החדשים ומראה להם את מרחבי בית הספר

כי להיות חבר /עמית הוא שמך וכך גם נהגת בחברל..

מתארת לעצמי אותך גבוה יותר ,חסון יותר ובוגר יותר .הייתי נותנת הכל לראות כל זאת .

עמיתי בלכתך טרפת את כל הקלפים .

מתגעגעת למה שהיה ולא יהיה עוד לעולם .

מקווה שבמקום בו אתה נמצא ......

אוהבת

לפני שנים נהגתי לעשות קייטנה פרטית בגן בו עבדתי .

הנכדות אור ויובל זכו להיות בקייטנה כמה שנים ברצף .

כשעמיתי גדל גם הוא הצטרף

לקייטנה הוזמנו מפעילים שהפעילו והיציגו לילדי הקייטנה .

אחד המפעילים שעמיתי מאוד אהב היה לירן הקוסם .

עמיתי לא התבייש וכשהוזמן לעשות להטוטים על ידי לירן השתתף ברצון ושיתף פעולה באופן מדהים .

עמיתי כל כך התלהב שלאחר פרק זמן כשחגג יום הולדת לירן הקוסם הוזמן להפעיל את המוזמנים .

הסקרנות והרצון לטעום מכל העולמות כל כך איפיינו את עמיתי

כנראה ידע שזמנו קצוב .

לא מפסיק. אפילו לא לרגע אחד. גיבור על מצחיק שלי. שלח לי איזו בדיחה, איזה פרצוף מצחיק, מתגעגע לשטויות שהיינו עושים ביחד

עמיתי שלנו

חודש עבר מהחופש הגדול והגעגועים לא פוחתים .

הרי בחופש היינו ביחד .

ביחד עם כל הנכדים והנכדות .

משתדלים באמת שמשתדלים אבל כל כך

מתגעגעת

לדבר אתך בפלפון

לשחק אתך דמקה ועוד ....

להכין לך מאכלים שאהבת

לשמוע את קולך

לנסוע אתך למוזיאון בחולון .לנסוע ברכבת לאי בעזריאלי .עם כלכם .

הרבה חוויות ,זכרונות וגעגועים

בחופש הגדול

היינו הולכים עם הנכדים לבריכת גלי השרון .

עמיתי ידע לצלול כבר מגיל צעיר מאוד .

שחה כמו דג

תמיד עם המשקפת על העיניים .

למד שחייה אצל אלישע בשדה ורבורג

כמו כל הנכרות .חוץ מעמר שהייתה עדיין קטנה .

בבצרה אצל סבתא רותי וסבא אורי

בילה עמיתי שעות בבריכה שלהם .

היום היינו עם הנכדות בבריכה בגלי השרון ..

פעם ראשונה בלעדיך עמיתי .

היית כל כך חסר .

עם צחוקך המתגלגל שמדביק את כלם ,

עם הפעלולים שהיית מראה לכולנו במיים .

אמנם לא היית אתנו .

אבל היית נוכח בכל רגע ורגע .

עמיתי שלנו

מחר הינו היום האחרון לשנת הלימודים .

מחר היית מסיימם את כיתה ה

והיית חוגג את החופש הגדול .היינו עושים תוכניות

מה עושים ...

איזו התרגשות הייתה ואיך היית מאושר .

עמיתי

אין יום ואין רגע שאתה לא איתנו .

בכל דבר ובכל פסיעה חושבים איך היית מגיב ,

תמה היית אומר .

אתה ממשיך אתנו לאורך כל הדרך .

בחג השבועות לפני שנה ,ערכתי שולחן כיד המלך .

עם כל המאכלים האהובים על עמיתי ועל כולנו .

כשהחלו להגיע

עמיתי שעלה במדרגות ( קצת חשש מהמעלית בבנין שלנו ) לא חש בטוב .

לא כל כך אכל .

יחד עם זאת

עדיין היינו כולנו יחד ועמיתי היה איתנו .

תי היה מאמין שאחרי זמן קצר כבר לא ישב אתנו ליד השולחן ,

כבר לא יאכל את המאכלים שאהב .

פשטידת תרד שלמדתי לעשות עם המצרכים המתאימים לתזונה שלו .

את הקרואסון עם הגבינה שאהב ועוד ....

עמיתי שלנו אתה כל כך חסר לנו

♥️

לפני כמה שנים התחלתי את השיעורים הראשונים שלי בתור מורה לאמנות בדבורה עומר. היה שם תלמיד, שטותניק שלא הפסיק לעשות שטויות ולצחוק זה היה התלמיד הראשון שגרם לי לרצות ללמד ולהיות קרובה לילדים. זה היה עמית. למרות רוח השטות, דווקא ממש אהבתי את זה וביקשתי ממנו שהוא יהיה המורה יחד איתי.. והעוזר האישי שלי. כדי להביא לו אחריות הוא כל כך עזר לי!!!! וכל כך היה שם בשבילי…וכמה מאותו רגע הוא נתן לי כבוד.

עמית הילד הראשון שכבש את ליבי. אני זוכרת באחד השיעורים שדיברנו על חלומות והוא ממש התלהב וצייר מסוק קרב שאלתי אותו למה דווקא מסוק? והוא ענה לי שהוא יהיה גדול הוא ירצה להיות טייס…

עמית התלמיד הראשון שלימד אותי כל כך הרבה וגרם לי להבין כמה אני אוהבת ילדים..

עמית היה ילד מיוחד ולא היה אפשר לפספס את הקסם הייחודי שלו אני לא אשכח אותו גם כשאהיה מבוגרת מאוד שהוא היה המורה הראשון שלי אני תמיד יזכור את הפני מלאך שלו שמהול ברוח שטות פה בשבילכם לכל דבר אתם אצלי בלב כל יום…

הוא כל כך הרבה לימד אותי בצעדים הראשונים שלי… אני מרגישה שהוא היה המורה שלי

בדומיה הוא הלך,

כאילו בבת אחת נקרעו כל מיתרי חייו.

חרישיים ושקטים. רגע מנגנים, רגע דוממים

ורק מיתר אחד נשאר איתן וצורב

מיתר הכאב שקורע את הלב

וזו המנגינה שתנוגן מעתה ועד עולם

ברגעי כאב, ברגעים של אושר מושלם

באירועים בהם קופץ לרגע הלב

ינוגן לנצח מיתר אחד חרישי של כאב

ולנצח נחשוב מה אם, ורק ואולי

מה אם החזיקו המיתרים טלאי על טלאי.

מה אם מנגינת חייו היתה נמשכת

מה אם לא היה נגזר עליו ללכת?

וזו המנגינה שתנוגן מעתה ועד עולם

ברגעי כאב, ברגעים של אושר מושלם

באירועים בהם קופץ לרגע הלב

יתנגן לנצח מיתר אחד חרישי של כאב

והדעת עדיין מסרבת להאמין ולקבל

כי חלפה לה שנה או שמא הזמן התבלבל.

מתעקש להימתח, לפצוע את הלב

לשבת על הכתפיים, כל שמחה לחרב.

וברקע רק מיתר אחד חרישי וכואב...

רק לפני שנה זה היה .

באת אלינו בבוקר יום ההולדת שלך .

ישבת בכורסא של סבא ,מתרגש לקראת היום המיוחד שתכננו לך .

ענדתי לך את המגן דוד שקנינו לך .

כל כך רציתי להאמין שזה ישמור עליך ושתחלים ותמשיך להיות אתנו .

היום ביקרנו אותך וכל כך עצוב לנו ♥️

עמיתי, חודש מאי היה החודש שלנו.

נולדת בלילה של יום העצמאות לפני 11 שנה, מעט אחרי חגיגות יום העצמאות בשדה וורבורג אצל הבנג'ואים, חגיגה שהיתה למסורת.

אני לא חושבת שסיפרת לך אבל ביום הזה החגיגות היו אחרות: הן כללו הרבה ריקודים, טיפוס על גגות, כדורגל והרבה הרבה אלכוהול. כנראה כולם הרגישו שעוד רגע תצטרף למשפחה.

מאותו רגע עמיתי שנכנסת לחיינו החיים השתנו: יובלי קיבלה אותך באהבה רבה והיתה אמא קטנה עבורך. היינו משפחה ממוצעת שאוהבת לטייל, לצפות בסרטים יחד, לשחק בבאולינג, לשיר קריוקי וליהנות בחברת משפחה וחברים.

אתה דאגת לציין את ימי ההולדת שלך כל שנה בימי העצמאות בשדה וורבורג וכמובן ב10 למאי.

קרן, סבתא חנה, אלעד ואני גם מציינים ימי הולדת במאי ותמיד חגגנו כולנו יחד.

לשדה וורבורג דאגנו תמיד להביא עוגה שבחרת שאכין לכבודך ושושי דאגה שנציין את יום הולדתך והיית כל כך מאושר, נרגש ושמח.

אהבת את האוכל, החברה, החגיגות ומשחק הכדורגל המסורתי.

שנה שעברה יובל ואבא ניפחו לך בלונים לילה לפני והכינו שביל בלונים בדירה בוושינגטון, יובל ואני הכנו לך עוגה ויובל אירגנה לך ברכה ומתנה. עשינו שיחת זום עם המשפחה הגדולה בשדה וורבורג שגם ציינו את יום ההולדת שלך בארץ, מרחוק.

כמה שמחת שליום ההולדת הלועזי ב10 למאי נהיה בבית.

והשנה עמיתי אין את שושי, אין את שדה וורבורג, אין את הכדורגל והכי חשוב אין אותך.

אנחנו נלך למפגש המסורתי של המשפחה הגדולה בכפר סבא הפעם, נאכל עוגה שהכנתי לך ולא אתה בחרת ותהיה איתנו בלב.

חודש מאי היה החודש שלנו עמיתי ומעכשיו הוא כולו שלך.

אנחנו עושים הכל כדי לשמר את הדרך שבה חיית, הערכים שהיו בך, שכמה שיותר אנשים יכירו אותך ומנסים לחיות איתך בלעדיך.

אוהבת אותך עמיתוש וכל כך מתגעגעת.

יום העצמאות עמית!

זה היום שלך. נולדת בסוף היום הזה. חזרנו הביתה מהמושב כמו בכל שנה ואיך שהגענו הביתה הגיעו הסימנים ללידה. ביקשנו מהשכנים להשגיח על יובל עד שסבא וסבתא יגיעו ונסענו לבית החולים. לידה מהירה ונכנסת לחיים שלנו.

כלום לא היה אותו דבר מאותו הרגע. כמה קסם הבאת לעולם. כמה חוכמה. כמה איזון. כמה שמחה. כמה אושר.

מאותו רגע היו לך באופן רשמי שני ימי הולדת - אחד ביום העצמאות ואחד בתאריך הלועזי.

את יום ההולדת ביום העצמאות תמיד חגגנו במושב. רק באחרון נגזר עלינו להיות בוושינגטון לטיפולים (ועשינו זום עם כל החוגגים שם). ניצלת כל הזדמנות לחגוג את החיים.

תמיד היה את משחק הכדורגל המסורתי כשכל המבוגרים כבר חצי שיכורים, והילדים לא מוכנים להפסיק. אתה לא היית מוכן לעצור את המשחק לרגע. אפילו באותה שנה שנפצעתי וקרעתי את הרצועה בברך. באת אלי בעצבים וצעקת "נו אבא קום" וכשראית שאני לא קם צעקת לספסל "שמישהו יחליף אותו". תחרותי עד הסוף. מוכוון מטרה ושום דבר לא יזיז אותך ממנה. אותי זה הצחיק כרגיל.

אז השנה זה בלעדיך עמית. זה החודש שלך! זה מתחיל...

זה ימשיך ביום ההולדת הלועזי עוד חמישה ימים. לא תאמין שבדיוק ביום הזה הלהקה האהובה עליך "מארון 5" מופיעה בישראל. כל הזמן דיברנו על ללכת ביחד. אנחנו כמובן נהיה שם לכבודך - בעצם למה שלא תאמין? אתה סידרת לנו את זה, הרי זה לא יכול להיות צירוף מקרים שהם מופיעים בישראל בדיוק ביום ההולדת הראשון שלך אחרי שעזבת אותנו!

אחר כך יגיע טקס מרגש בבית הספר עם כל החברים שלך.

אחר כך נגיע לציון היום שבו קיבלת את הכנפיים. כן זה גם החודש! לא רחוק מיום ההולדת שלך.

החודש תושלם גם הספרייה לזכרך. בסוף החודש יהיה הטורניר העירוני על שמך. התחלנו לעבוד גם על חדר הכושר. אנחנו עושים מלא כדי שאף אחד לא ישכח אותך ומי שלא הכיר אותך יזכה לדעת איזה ילד מקסים היית.

עמית אף פעם לא רצינו להיות במרכז תשומת הלב. בטח שלא בנסיבות האלו, כל מה שרצינו זה לחיות את החיים ביחד. משפחה אחת מאושרת. ממש לא הרבה ... אבל את החיים האלו אנחנו לא בוחרים.

מבטיחים שלא ניתן לאף אחד לשכוח אותך עמית.

באחד הימים שעמיתי היה פה .שוחחנו על חיילים .

סיפרתי לעמיתי על חיילות הצבא ,

על הסמלים השונים והראתי לו את הכומתה של אורן ששירת בחיל התותחנים .עמיתי רצה למדוד את הכומתה וכמובן נתתי לו .

לא היה מאושר ממנו .

הכרתי את עמית מאז הגן. בהמשך היינו ביחד באותה כיתה. מאוד אהבתי לשחק איתו בהפסקות ולהיפגש. אני עדיין זוכר את יום ההולדת שחגגנו לו בביתו לפני שנה.

עמיתי,

אילו היית כאן היית כל כך שמח לראות את ההתגייסות של כל השכבה למען ההנצחה שלך בבית הספר.

התחלנו חזרות לטקס שיתקיים בעוד כשלושה שבועות בחלוף השנה מהתאריך שקיבלת את הכנפיים שלך.

המון המון ילדים הביעו עניין להשתתף, הייתי צריכה לדאוג שלכל ילד יש איזשהו חלק בהנצחה שלך.

עם כל הקושי הגדול שנלווה לזה, כולם מפגינים בגרות ורצינות ואני יכולה להבטיח לך שאתה הולך להיות מאוד מרוצה ממה שאתה הולך לראות מלמעלה.

אני לא אהרוס לך ולכן תישאר במתח עוד קצת...

מעבר לטקס וליום השיא שיגיעו אוטוטו, פרויקט הסיפרייה קורם עור וגידים. היום תלמידי השכבה החלו לסדר ולמיין את הספרים.

מבטיחה להעלות תמונות ברגע שהיא תהיה מוכנה.

מתגעגעת המון המון ❤️

אלין

עמיתי

חזרנו מטיול בנות מצווה של יובלי ואורצ׳י

כל פעם כשראינו דברים שהיית מתעניין או אוהב שוחחנו עליך .

איזה תוכניות היו לסבא ולי

לבר מצווה שלך ,

לטוס אתך ועם זהריקי לברצלונה ,

בטיול שהיינו כעת

כל הזמן דיברמו על כך שאתך כבר לא נטוס .

כל כך הרבה דברים כבר לא תעשה ולא נעשה אתך .....

עצוב ובלתי נתפס .

הדבר היחיד שמנחם ,

שבעשר שנות חייך עשית וחווית כל כל הרבה דברים יחד עם הורייך וכל המשפחה שאדם מבוגר לא עשה .

אלה הדברים שיהיו חרוטים בליבנו לנצח .

אוהבים כל כך

ומתגעגעים .

היום לפני שנה בדיוק הגענו לוושינגטון לטיפול הניסיוני ,חדורי מוטיבציה ,עם הרבה אופטימיות וגם חששות .

כל כך האמנו שהטוב ינצח ,שאתה עמיתי שהיית בעל לב זהב ,עזרת תמיד ורצית את הטוב עבור כלם

תחזור הבייתה כמנצח .

איך שהגעת לוושינגטון חיפשת לשחק כדור רגל

ובאמת בכל הזדמנות יצאתם אורן ואתה לשחק ,

היית מאושר כששיחקת ,לכמה רגעים שכחת את כל הכאב והמציאות ההזויה הזו .אפילו ליד הבית הלבן על הדשא כל מה שענין אותך לשחק כדור רגל

נולדת ב10 למאי
קיבלת את הכנפיים שלך בגיל 10
ועכשיו עברו 10 חודשים מאז שהלכת
כמה געגוע עמיתי, כמה אתה חסר
אוהבת אותך מלאך גיבור שלי

איזו חגיגה זו הייתה ,

לראות את כל הנכדים מחופשים ,חוגגים ושמחים .

ממחיזים המחזות בבית ,אפיית אזני המון ,

בילויים במקומות שונים בכיף .

עמיתי היה שותף מלא לכל השמחה והצהלה .

קשה לדמיין את החג הזה בלעדייך עמיתי

כל כך לא הוגן

במקום לראות אותך מחופש יחד עם הנכדות וכל חברייך.

נותר רק להניח פרחים על קברך .

פורים היה החג שלי מאז שעמית ויובל נולדו.

לא, אני לא אוהבת להתחפש, אני אוהבת ליצור.

בחג פורים יכולתי להשתמש ביצירתיות שבי ולהוציא אותה החוצה.

כשיובל ועמית היו קטנים אני החלטתי למה הם התחפשו אבל כשגדלו היינו יושבים יחד חודשים לפני פורים, כל אחד מהם בחר תחפושת ויצרתי להם אותה במשך חודשים, זו הייתה תקופה כיפית של בילוי משותף שלנו. הם היו יצירתיים בעצמם ברעיונות לתחפושות ובימי פורים ההתרגשות הייתה גדולה. קמנו מוקדם ,יובל ועמית היו לובשים את התחפושות, הייתי מאפרת כל אחד מהם, עשינו לפעמים צבע בשיער או שהם חבשו פאה או כובע ואורן או אני היינו מצלמים אותם יחד ולחוד בבית לפני היציאה לגן ולבית הספר.

בכפר סבא היה משחק גמד-ענק עירוני לקראת פורים והיו מספר פעמים שלקחתי במשחק חלק. עמית ויובל נהנו מהמתנות שקיבלו מהגמד ועמית היה עוזר לי לארוז את המתנות שאנחנו הענקנו ,לכתוב את הברכות ולהניח את החבילות ליד הדלת. הוא התרגש מאוד לקחת חלק במשחק ושלא יגלו אותו.

בשכונה שלנו (כמו בטח בשכונות אחרות ברחבי הארץ) כל שנה גני הילדים ובית הספר יצאו לרחובות השכונה לתהלוכת עדלאידע. בהרבה מהשנים הללו הייתי מלווה את עמית או יובל או שרצתי ביניהם במהלך התהלוכה כדי להיות עם שניהם.

יובל התחפשה לאורך השנים לסינית, פרפר, ליצנית, מלכת הלבבות, קשת בענן, פיית וינקס בלום, פוקהונטס, סופר וומן, דיילת של אירופלוט, מרי פופינס, עליסה בארץ הפלאות וחייזרית.

עמית התחפש לאורך השנים לסיני, ליצן, נסיך, פיטר פן, צ'ייס ממפרץ ההרפתקאות, קאובוי, שוטר, שלד, ראפר ואופנוען (בלי קסדה) .

מעט לפני פורים שנה שעברה עמית סיים את ההקרנות ושמח לחזור לבית הספר. הוא היה מאושר להיות עם החברים, לרקוד איתם ולצחוק.

על מנת לחגוג את סיום ההקרנות נסענו לווילה בצפון עם הסבים והסבתות , הדודים, דודות ובני הדודים. הווילה עם המשפחה שלי הייתה במהלך חג הפורים. כל אחד הביא תחפושות ואביזרים, איפרנו אחד את השני, רקדנו לשירי פורים ,צחקנו הרבה והיה שמח.

מיד כשפורים הסתיים עמית ביקש ממני לכתוב לעצמי ולו תזכורת ששנה הבאה הוא יתחפש לתור, נסיך אסגרד, אל הרעם והברק, גיבור על. הוא ביקש שהתחפושת הפעם תהיה קנויה ושלא אכין לו אותה. אני חושבת שהוא רצה שנבלה יחד את הזמן שהקדשתי לתחפושות. התזכורת הזו עדיין נמצאת לי בפלפון.

בשבילי עמית לעולם יהיה הנסיך הקטן, פיטר פן וגיבור על לנצח עם הצחוק המתגלגל, שמחת החיים והחיוך שנמשך לאורך כל השנה ולא נשמר רק לפורים עצמו.

"אני עף מעל המים
ורואה אותי שקוף
אני ילד של שמיים
ולמדתי לעוף.
אני לא רוצה לחדול
וגם לא רוצה לגדול
אני ילד שרוצה
לדעת ולטעום מהכל."

מתוך "לעוף". כאילו נכתב על עמית

שלשום היינו כולנו בהופעה של גיא מזיג .

עמיתי כל כך אהבת את השירים של גיא .

בהופעה זו גיא שר את כל השירים האהובים עליך עמיתי

בטח היית נהנה מאוד ושר את כל המילים .

היית חסר לנו כל כך .

מקווה ששמעת וראית הכל מלמעלה

אוהבים

9 חודשים
סרטן, הקרנות, ניתוח ראש, בית קברות, מצבה - עדיין לא מעכל שהמילים האלו קשורות אליך עמיתי שלי. מתי מגיע מישהו להעיר אותי ולהגיד לי שהכל היה חלום רע?

אני כל כך מתגעגע!!!

תמיד כשגיא מזיג הדוד של עמיתי הוציא שיר חדש ,

עמיתי שמע אותו בין הראשונים .

הביע את דעתו והשמיע אותו לחבריו בכיתה .

בוקר אחד עמיתי היה בבית הספר וכנראה סיפר לחבריו שגיא הוא הדוד שלו .

על מנת שיאמינו לו התקשר לגיא שיאמת זאת .

היום גיא הוציא שיר חדש .

עמיתי כבר לא שמע אותו ולא הביע את דעתו .

או שאולי הוא כן שומע מלמעלה ומשמיע אותו למלאכים ......

מתגעגעים אליך מאוד

נכד אהוב שלנו

אתמול ילדי בתי הספר קיבלו תעודות .

עמיתי כבר לא זכה לקבל השנה תעודה .

היה לנו הסכם עם הנכדים שעל כל ציון מכובד יקבלו שי/סכום כסף .

לפני שנה למרות שעמיתי כבר היה חולה ,בימים שהרגיש טוב הלך או היה בזום הכיתתי .

כשכלם קיבלו תעודות עמיתי אמר לסבא שלו

מה עם השי שלי ?

עוד לא הספיק לסיים את המשפט ,סבו טס והביא לו את מה שסוכם .

את השמיים היינו מוכנים להוריד לעמיתי רק שישמח .

לעמית ומשפחתך היקרים

בכלל שלא הכרתי אותך... 🥺סיפוריך המתוקים נכנסו לליבי. אתה ילד מקסים ומצליחה לדמיין אותך ומשפחתך החמה והאוהבת שמחים ומאושרים יחד.

יודעת שאתה שומר עליהם והיית רוצה לראות אותם בשמחתם. ממשיכים את החיים...

תודה לכם שיצרתם את האתר הזה שגם מי שלא הכיר את עמית יכול לחוש ולו רק טיפה ממנו.

באיחולי אהבה ובריאות... אני

כמה חיכינו לעבור לגור בכפר סבא ולהפגש יותר, עומר ונדב דיברו על החברים שאנחנו כבר מכירים מכפר סבא וביניהם היית אתה, עמית הקיפוד. היו לנו כמה טיולים לאורך השנים, בהם אתה ועומר נהייתם חברים, מצאתם שפה משותפת בלרוץ קדימה לפני ההורים, לטפס על כל גבעה, למצוא עצמות גדולות באדמה ולחשוב שזה של האדם הקדמון או לפחות דינוזאור, ואתה אפילו לקחת את אחת העצמות להראות בכיתה.

כמה אור וצחוק היה בך, כמה אהבה השרת סביבך, וגם כאחת שלא הכירה אותך טוב החיסרון שלך עמוק, מטלטל ולא הגיוני...

תמשיך להאיר אותנו גם מלמעלה.

איבדנו בן במחלה הארורה הזאת גם בגזע המוח .

גם הרפואה בארץ וגם בחו"ל לא הצליחו להציל את בנינו מהמחלה הארורה והאיומה עם הסוף הטראגי.

קראתי את הכתבה ומאוד היזדהתי .

יהי זיכרו ברוך🙏

ואווו כל כך התרגשתי לקרוא על עמית ,כל כך עצוב !

רק מהסיפורים אפשר להבין איזה ילד מהמם הוא היה,אכן גיבור על ...

ולכם הורים ומשפחה יקרה מאחלת לכם להיות חזקים ואמן שלא תדעו עוד צער לעולם !

כשעמית היה נכנס להתקלח הוא היה שם שירים ברמקול שהיה באמבטיה והיה שר אותם בכל הכח ועם כל הלב. היו שומעים את זה בכל הבית וזה היה כיף. יובל היתה מתעצבנת וצועקת עליו "עמית תפסיק לצעוק" ואני הייתי מאושר והייתי אומר לו להמשיך.

מאז כל מקלחת אני שר הכי חזק שאני יכול. שכל השכונה תשמע.

ושעמית ישמע

ממש מרגש מרגש לקרוא על המסירות האהבה הכבוד האדם

היה פעם ילד
כל כך זעיר
שהעולם עוד לא הספיק להכיר
וביום אחד, בכמה שניות עזב את העולם
בלי שום קולות

אני מתגעגע

נכתב ב 24.5.2021

לפני כמעט חודש נתבקשתי לכתוב לך מכתב פרידה, ניסיתי באמת שניסיתי, אבל כל פעם הדמעות לא פסקו והעט סירב לכתוב.

איך נפרדים מילד מדהים בן 10 שעוד לא זכה לטעום שום דבר ממה שיש לעולם להציע לו וכל כך הרבה שהיה לך עמיתי להציע לעולם הזה.

היום לפני 4 חודשים נפרדנו ממך, לא אשכח את את ההודעה שראיתי ב6 בבוקר מאמא שלך.

נשברתי והתפרקתי מול בעלי וילדיי, לא יכולתי להפסיק לבכות ומאז עדיין ממשיכה...

אומרים שהזמן עושה את שלו, במקרה שלך עמיתי, הזמן עצר מלכת... והעצב הכבד נותר.

אין יום שעובר שאני לא חושבת עליך, על איך היית משתלב נפלא בכיתה החדשה שקיבלתי, היית רוקד just dance עם גיל ולביא ובהפסקות יורד ומשתולל ברחבה עם שאר ילדי הכיתה.

איך בשיעורים היית מספר בדיחות, משתתף ומשתף אותנו בידע העולם הרחב שהיה לך.

עמיתי, היית קרן אור, מלא שמחת חיים, נבון, סקרן, אוהב אדם ומלא ברגישות.

לנצח אזכור אותך ככה מתוקי.

אני מקווה בכל ליבי, איפה שלא תהיה, שטוב לך ושאתה שומר עלינו.

מתגעגעת המון

תמיד תישאר בליבי💔

אלין

נכתב ב22.9.21

ב25.1 לפני שנה בדיוק קיימתי שיעור בזום לבנים של הכיתה, עמית שלף קלף ובו התבקש להגיד מה היית משנה במחצית הבאה?

ענה- שהקורונה תעבור, שאני אחלים מהסרטן ושאחזור לבית הספר.💔💔💔

אני זוכר היטב את המפגשים בימי עצמאות . שחגגנו את ימי הולדת של עמית. עמית היה מגיע מיד כל הילדים של המשפחה הגדולה סביבו . הילדים מאוד אהבו להיות בחברתו של עמית . שיחקו כדורגל שכה אהב , הלכו לגן השעשועים והישתוללו בחצר הבית . אנו המבוגרים היתמוגגנו אושר אמיתי לראות את הילדים ביחד כשעמית במרכז החבורה תענוג!! מידי שנה המשפחה של עמית הביאו עוגה יום הולדת , שרנו חגגנו ונהנינו מאודמאוד!!! אך יום הולדת שישאר חרוט בזיכרוני עד יומי האחרון הוא יום הולדת ה10 של עמית. באותה תקופה עמית ומשפחתו שהו באר״הב . אך לא ויתרנו ערכנו את יום הולדת של עמית הדלקנו נרות בעוגה יום הולדת שרנו ושמחנו כל זאת שידרנו לעמית ולמשפחתו באר״הב.בטוחני שעמית נהנה מאוד מרגעים אלו שהיו לי אישית ולכל הנוכחים במפגש מרגשים מאוד . עמית הילד המקסים ישאר תמיד חלק מאיתנו .

לא הכרתי את עמית. ככה זה. כשהמשפחות גדלות, ענפי המשפחות גדלים ומסתעפים, וכל אחד בונה את העץ שלו. אבל את הגזע, משפחת הופר האהובה שלנו, רותלי ואורילי, אנחנו חובקים כבר כמעט חמישים שנה. והאמינו לי, זה מרגיש כמו חיים שלמים של ללכת יחד. אבל באמת ללכת יחד. לישון במיטה של רותי כשמיכאל בבית החולים, שיעלי מצלצלת דבר ראשון למיכאל שסבא נפטר. חגיגות יום ההולדת המשותפות. השמחה המשותפת על הלידה של מיכלי, לפני סדר פסח ואחריו. כמה מתוק זה היה לראות את כולם גדלים. כמה נפלא היה לעבור ביחד מבית לבית ולשמוח ביחד בכל בית חדש. בכל החלטה חדשה. כמה נפלא היה להכיר כל בן זוג בשולחן השבת. אנחנו משפחה.

אנחנו שומעים ושמחים על הצלחות הילדים. השותפות בגידול בנכדים, והאושר שהם מביאים. אנחנו שמחים ששני הסבים והסבתות קושרים קשרים אמיצים ועוטפים את הילדים, הנכדים.

אז אני לא הכרתי את עמית. אבל משפחתו נטועה כל כך עמוק בלבי שהאובדן שלו היה והיני חץ עמוק בלבי. המשפחה היקרה ואהובה שלי איבדה עולם שלם ואני שם איתם, יודעת שלעד הזיכרון של הילד המופלא שלהם יהיה לבטח בלבי, ואני אלמד עליו עוד ועוד, כי המשפחה כל כך חשובה לי והגעגוע לשלמות שלה מציף אותי, לכן אני אשמור את עמית ואת כל הסיפורים עליו עמוק בלבי.

דרור (בן דוד של עמית. בן חמש)- אמא, אנשים חיים שוב אחרי שהם מתים?

אני - לצערי לא

דרור- עמית תמיד ישאר מת? אני- כן, לצערי הוא לא יחזור אלינו, זה ממש עצוב

דרור - הכי עצוב

אני - נכון, זה הכי עצוב ואנחנו מתגעגעים אליו מאד והוא חסר לנו ממש.אתה זוכר כמה כיף היה לכם ביחד?

דרור - בטח, בטרמפולינה, בבריכה והייתי גם קופץ עליו הרבה, זה היה כיף

אני מכירה אותך רק מהכתיבה של אבא.

אתה ילד מיוחד, יפה פנימית וחיצונית. ילד גיבור.

חייבים לזכור אותך תמיד!

לעולמי עד.

חייבים לכתוב לך ולכתוב עליך, כל הזמן!

מאנשים כמוך עמית, אפשר רק ללמוד.

אתה תהיה עם כולנו לעד!

כזה חמוד בתמונות, וכ"כ עצוב לקרוא את כל הדברים.

דרך יפה לשמור את זכרו ולחלוק את הזכרונות עם כולם.

זהריקי ועמריקי

חגגו ימי הולדת ,

ימי הולדת ללא עמיתי ,

איך זה ייתכן בכלל ????

מי יכול בכלל לעלות על הדעת דבר כזה ?

לא היה אירוע ,לא הייתה חגיגה שהם לא היו ביחד

מהרגע שנולדו

שמחו יחד ונהנו אחד מהשניה .

עמיתי עם החיוך התמידי שלו והעניים הבורקות היה כאח גדול לזהר ולעמר .

גונן ,עזר ,שיתף ודאג שאף אחת מהן לא תיפגע .

עמיתי שלנו

אתה כל כך חסר לנו

היום שמונה חודשים

שאינך איתנו .

לא מעכלים בכלל ומצפים כל רגע שתתקשר .שתגיע ♥️

כשהיינו נכנסים למסעדה ושאלו "שולחן לכמה"? לארבעה

כשמילאתי טפסים "מספר נפשות במשפחה" ? ארבע

כמה נהיה במכונית? 4

חדר במלון? 4

אוהל וציוד בקמפינג לארבעה

כרטיסים לסרט? שתי הטבות אחד פלוס אחד

זה עוד קורה לי באופן אוטומטי שאני כותב או אומר ארבעה. ואז זה מציף. לפעמים מייד לפעמים אחרי שנייה.

או לפעמים נכנס למערכות שבהם היינו ארבעתנו כמו קופת חולים, ביטוחים - ומחקו אחד למרות שלא שיניתי באף מערכת.

ואז נזכר שוב במה שאי אפשר לשכוח אפילו לרגע.

אנחנו תמיד נהיה ארבעה עם כוכבית. מלאך אחד שמחכה לנו שם.

לפני שנה בט״ו בשבט היינו כולנו כאן בבית .

חגגנו את יום הולדתי .

עמיתי היה אתנו ,

גיא ניגן בגיטרה ואנחנו חלקנו רגעים נדירים שכעת חסרים לנו מאוד .

לפתע היגיע משלוח מדהים של מגש פירות וכולנו צחקנו מהשתלשלות העניינים באותו ערב .

למרות הנסיבות היינו כולנו ואני זוכרת כמו היום את הערב הקסום .

כעת נשארו רק הזכרונות והגעגוע העז שלא מרפא .

מאז שעמית נולד כינוי החיבה שלו הוא קיפוד. זה הגיע בגלל שבניגוד לרוב התינוקות, עמית נולד עם המון שיער, וזה דמה לקוצים של קיפוד. מאז הוא היה הקיפוד שלנו וזה מאוד תפס. כולנו, כל מי שהכיר את עמית טוב השתמש בכינוי הזה וגם עמית אהב את הכינוי.

אחרי שעמית קיבל את הכנפיים שלו, זיהינו כל רצפת חדר האמבטיה והשירותים למטה דמות של קיפוד שנוצרה ממש על הרצפה לא כלכלוך אלא כמשהו קבוע שנשאר שם גם אחרי הנקיונות השבועיים של הרצפה.

העתקנו את הדמות ואנחנו עכשיו משתמשים בה כחלק מההנצחה של עמית

עמיתי שלנו

זוכרת את התאריך בו חזרת הבייתה ,זה היה ממש לפני יום ההולדת של סבא .כולנו היינו כל כך נרגשים לקראת בואך .

אמרת לסבא

סבוש זו המתנה ליום ההולדת שלך .,

לא יכולת לתת לו מתנה יפה מזו .

אתמול היה התאריך בו ציינו לסבא את יום הולדתו .

לא הייתה שום תחושה של שמחה .

חסרת לנו כל כך .

מה לא היינו נותנים כדי שתהיה פה אתנו .

מאמינה שאתה אי שם מתבונן בנו ונמצא איתנו בכל רגע נתון .

אוהבת ומייחלת שניפגש

נכתב ב 24/12/2021

היום לפני שנה חזרנו הביתה מבית החולים אחרי הניתוח. החלמת בקצב מדהים וממש רצית כבר לחזור הביתה.

שאלת את הפרופסור מתי תוכל לחזור והוא אמר לך שהוא מקווה שתוך כמה ימים, ואז הוא פתאום קרא לנו אחרי הצהריים ואמר שיש חשד לקורונה במחלקה ושעדיף שנצא הביתה באופן מיידי. באנו לחדר שלך ואמרנו לך שחוזרים הביתה.

כל כך שמחת עמיתי, תוך שניות אספנו את כל החפצים. אלעד שבאופן מקרי היה שם בהמון רגעים חשובים ומכוננים עזר לי לקחת את הדברים לאוטו ולהביא את האוטו, ואמא ואתה יצאתם עם הכסא גלגלים מבית החולים ופגשנו אותכם בחוץ.

כולנו ממש שמחנו. היו מלא פקקים אבל הגענו ובני משפחה אחרים הגיעו הביתה לראות אותך. לסבא היה יום הולדת והוא אמר לך שהמתנה הכי טובה שהוא קיבל ליום ההולדת היא שחזרת הביתה.

האמת - לא ידענו מה מצפה לנו. חשבנו שהנה - מתחילים בהתאוששות ובהדרגה גם בחזרה לחיים נורמלים, חיים רגילים כמו שאנשים צריכים לחיות אותם. סתם חיים. היו חששות והיו דאגות אבל נותחת על ידי המנתחים הטובים בעולם, התאוששת כל כך יפה וכל כך מהר.

בבית התקנתי לך את האקס בוקס החדש שביקשת ואתה צילמת אותי מתקין לחברים שלך והתגאת באקס בוקס החדש.

היתה כל כך הרבה תקוה באויר עמית.

עכשיו יש חור גדול בלב וגעגועים אין סופיים

נכתב ב 23/12/2021

היום לפני שבע שנים

כשעמיתי היה פחות משלוש ,יובלי ואורצ׳י היו בנות שש ,טסנו סמי ואני יחד עם שלושת הנכדים למלטא .

היה זה טיול מדהים שהשאיר את חותמו במשך שנים רבות בנו ובמיוחד אצל עמיתי ,יובלי ואורצ׳י .

הם רצו לחזור ולטייל שוב ושוב במלטא .

עמיתי שהיה די קטן התנהג באופן מדהים .

שחה בבריכת המלון בלי סוף ונהנה מכל רגע .

היינו יחד במוזיאון הלגו ובעוד מקומות מעניינים .

הכל היה מעוטר וחגיגי כיוון שהיה קריסמס .

סנטה קלאוס ניגש אליהם ונתן להם שקיות של הפתעות .זכרונות כל כך מתוקים שישארו עימנו לעד .

בתכנון היה לטוס לעוד הרבה מקומות ביניהם לברצלונה לראות משחקי כדור רגל עם סבא סמי,זהריקי ואורן .

נכתב ב 18/12/2021

היום לפני שנה וארבעה חודשים היינו באילת כולנו יחד .

במלון אגמים ,כמה נהננו עם המזיגים והבנג׳ואים .

טיילת ,צחקת והשתוללות עם כלם .

היום היינו באילת ,כל מקום שהיינו בו

הזכירו לנו אותך .

הטיילת אותה טיילת אבל בלעדיך .

נקודות שונות בדרך דומות אבל כבר לא אותו הדבר .

מול עיני ראיתי אותך בבריכה לא יוצא מהמים .

חיוך רחב על פניך ,שוקק חיים ומאושר ,חסר דאגות היית אז . אף אחד לא דימיין.

כל כך מתגעגעים אליך .

סבתא חוה וסבא סמי

נכתב ב  18/12/2021 

כבר חלפה לה יותר מחצי שנה מאז שנפרדנו והגעגועים אליך רק גוברים מיום ליום.

היית מגיע אלינו כל שבוע בימי רביעי יחד עם יובלי אחותך, וגם נשאר לישון מידי פעם. וגם בשבתות, בחגים ובחופשות.

כל פינה בבית שלנו ובחצר מזכירה את נוכחותך . התמונות המקסימות שלך עם החיוך המקסים הממזרי שלך, תלויות בחדרי הבית. בחדר "שלך" אצלינו מצויים המשחקים והבגדים שלך וכמובן המיטה ומחכים לשובך. היינו משחקים ביחד "ארבע בשורה" ובדרך כלל היית מנצח אותי.

בחצר הבית האופניים שלך והטרמפולינה שנהגת ונהנית לקפץ עליה. במרפסת ממתינים מספר כדורי רגל וסל שאיתם נהגת לשחק עם אביך, עם הדוד אלעד, ועם עצמך. אבא התקין לך לפני מספר שנים על קיר ביתנו טבעת לכדורסל.

מידי פעם היית מעיף את הכדורסל לגג או לשכנים ואז היית מטפס בזריזות ובמהירות לגג ומחזיר את הכדור להמשך המשחק. או מטפס על החומה ומשתחל לחצר השכנים ומחזיר את הכדור.

אני נזכר בחופשות המשפחתיות בצימרים, בווילות בצפון ובחופשה של כל המשפחה המורחבת לכרתים.

עמיתי המתוק , אתה מאוד חסר לכולנו, מתגעגעים אליך, לחיוך שלך, לצחוקים ולשטויות שעשית , כל הזמן, כל שעה.

מסבא אורי

נכתב ב 14/12/2021

יש לי המון זכרונות מעמית מיומו הראשון ועד רגעיו האחרונים, והפעם רציתי לשתף על אהבה משותפת לשנינו - הכדורגל. מגיל צעיר מאוד עמית אהב מאוד לשחק כדורגל. כדוד שלו (בעיקר שאז לא היו לי ילדים משלי) זה היה מבחינתי כיף גדול לשחק איתו, לצפות במשחקים יחד ובכלל לראות אותו מתפתח גם כשחקן כדורגל מצטיין (עמית היה היחיד מבית הספר שלו שהתקבל לקבוצה בהפועל כפר סבא). עמית כל כך אהב לשחק שהוא לא הפסיק לשחק בעצם בכל מצב ואני מתכוון באמת בכל מצב. אחרי שסיים שישה שבועות מתישים וקשים של הקרנות אינסופיות, נפגשנו בבצרה לפני שהוא טס לטיפול הנסיוני בארה"ב. הוא ניצל כל דקה שם כדי שנשחק ביחד - במשחק 1 על 1 על הדק בחצר, לאחר מכן בעטנו אחד לשני לשער בדשא הגדול ליד גן השעשועים ואז חזרנו והוא שוב רצה לשחק, אני בסך הכל בכושר טוב וכבר די התעייפתי אבל הוא לא ידע שובע מהרצון להמשיך ולשחק. סיכמנו שהוא יחפש בוושינגטון מקומות בהם נוכל לשחק כדורגל כשאגיע לשהות במחיצתם שם, מה שבסופו של דבר לא קרה בגלל החזרה לארץ כבר לאחר הטיפול הראשון. לאחר שחזר עמית כבר היה במצב פיזי אחר לגמרי - צד ימין של הגוף שלו היה חלק מאוד והיתה לו צליעה ברגל החזקה שלו, רגל ימין. אבל זה לא מה שעצר אותו וכשנפגשנו שוב שיחקנו כדורגל ביחד עם אביו אורן (שער נייטראלי) ועמית לא ויתר ולמעשה הסתמך רק על רגל שמאל. גם אם נפל בגלל חוסר יציבות הוא לא הפסיק והמשיך לשחק. זה היה כבר המשחק האחרון שלנו ביחד. אהבת הכדורגל המשותפת שלנו באה לידי ביטוי גם במשחק FIFA בקונסולת XBOX1 שהיתה לו בבית. עשינו את זה גם לאחר שהוא שב מארה"ב ויד ימין שלו היתה במצב בכי רע. כמה ימים לפני כן הוא ניסה לשחק עם חבר ולא ממש הצליח ללחוץ עם יד ימין מספיק חזק כדי להפעיל את לחצני הג'ויסטיק. לשמחתנו הוא הצליח לשחק איתי כמעט בצורה רגילה לגמרי, אפילו כבש כמה שערים (אלה תמיד היו שערי סולו, כי הוא התקשה ללחוץ על לחצני המסירה או הבעיטה) כולל שער אחד מלהיב במיוחד. לאחר כל שער הוא דאג לקרוא לאבא שלו בהתלהבות שיראה את השיעור החוזר. בין לבין הוא היה קיבל טיפות לעיניים אבל דבר לא עצר אותו. לאחר 3 משחקים סיימנו את המפגש (שיחקנו בתור ברצלונה בליגת האלופות) והסכמנו להמשיך בפעם אחרת. דיברנו גם על כך שנשחק עם ברצלונה ליגה ולא רק בליגת האלופות (מה שהיה "מחייב" אותנו ל-38 משחקים משותפים), אבל לצערי כל אלה כבר לא התרחשו ומאז לא שיחקנו יחד. תמיד אזכור את משחק הפיפא האחרון שלו עמית שיחק איתי (והצטיין בו). המשחקים האלה מאוד חסרים שלי ותמיד ימשיכו להיות חסרים, אבל יותר מכך כואב לי שעמית לא יוכל לשחק עם הבן שלי עומרי, שגם הוא חובב גדול של כדורגל. הם הספיקו לשחק יחד אצלנו בבית אבל לצערי זה לא יקרה שוב. צירפתי לזכרון הזה תמונה של עמית באחד המשחקים המשותפים שלנו - לאחר ההקרנות, כשהוא לא נותן לזה להפריע לו ומזנק כמו שוער אמיתי לכדור שנבעט לעברו. אני שמח שאחת הדרכים בהן ננציח את זכרו של עמית תהיה באמצעות המשחק שכ"כ אהב - הכדורגל.

נכתב ב 20/11/2021

עמיתי מתוק שלנו. אני חושבת עליך כל הזמן. כל היום וכל הלילה. אתה נמצא אצלינו בכל מקום בבית ומחוץ לבית. התמונות שלך שתלויות בכל מקום עם החיוך המקסים שלך. הבגדים והנעליים שלך במגירות. כדורי הרגל והסל מתחת לכיסאות במרפסת. האופניים האדומים שלך במחסן. שתילי האננס והפלפלים שביקשת שאני אגדל כי סמכת עלי שאני אדאג לטפח ולטפל בהם. לפני כשנתיים, כשלמדת בכיתה ג הייתם נוסעים בימי רביעי לחווה החקלאית וכמעט כל שבוע היית מביא ירק או שתיל משם. באחד הפעמים הבאת שתיל של פלפל ושתלנו אותו ביחד בעציץ. השתיל גדל ופורח ומניב כל פעם פלפל אחד או שניים. אני אף פעם לא העזתי לקטוף את הפלפלים. אך ביום שישי לפני כשבוע וחצי החלטתי לקטוף את הפלפל הצהוב וביקשתי מאביך שיניח אותו על הקבר שלך. שיהיה קרוב אליך. הרגשתי שכך היית רוצה. "לטעום אותו". כמובן שלאחר כיומיים הפלפל נרקב ונזרק משם. אבל אני הרגשתי שזה היה מקומו באותו זמן.

ביום שישי האחרון , נר שישי של חנוכה, בארוחת הערב אצלינו, אנחנו ממשיכים כל שבועיים בארוחת שישי , הרגשתי שאני חייבת להכין מעט סופגניות כמו שהייתי מכינה כל שנה בחנוכה. כשאתה היית מחכה לעזור לרדד את הבצק ולעשות צורות. גם השנה כמובן חיכיתי ובני הדודים הקטנים שלך: דרורי, מיקה, רשף ועומרי עשו כל מיני צורות לסופגניות. ואתה כל כך חסרת לשמש להם לדוגמה. לחיקוי. ןלאהבה בדו צדדית שלך אליהם וגם הם כולם אהבו אותך מאוד ומתגעגעים אליך.בכל דבר שאנחנו עושים אתה כל כך חסר. נפער לי בור כל כך עמוק בלב של כאב וגעגוע ואהבה אינסופיים.

נכתב ב 7/12/2020

עמיתי, ראיתי אתמול את החברים שלך מהקבוצה משחקים ונהנים, ואני נזכרת איך אתה היית משחק. בלי להבין בזה, ראיתי איזה אלוף אתה. כמה אהבת את זה, זכיתי לשחק איתך, כמה שהיה לך סבלנות לשחקנית מתחילה כמוני. ניסית גם להראות לי מהלכים שניסיתי ללמוד ממך. לא נתפס שלא תשחק יותר, שלא נראה ונשמע אותך יותר,שלא נחבק אותך. מתגעגעים . תמיד תהיה בליבנו 💜

נכתב ב 2/12/2021

עמיתי המדהים שלנו ,

אתמול היה יום שישי ,סוף נובמבר

הלכתי לקנות תותים לארוחת שישי ,בפעם הראשונה אחרי לכתך .

זוכרת איל היית עוזר לי לנקות ולחתוך אותם .

זוכרת איך אהבת לעזור לי במטבח .

היית מגיע מוקדם יותר ויחד היינו מסיימים את ההכנות לפני הארוחה ותוך כדי משוחחים .

עמיתי

אתה כל כך חסר לי /לנו .

ממשיכים עם הארוחות ,ממשיכים לחיות .

אבל כרגע שום דבר לא דומה למה שהיה כשהיית איתנו .

חלפה חצי שנה מאז נעלמת לנו ,פתאם בבד אחת .

בימי שני

זה יום הנכדים ,לפני שאני אוספת את עמר וזהר

אני שמה על קברך פרחים טריים ,

מספרת לך מה חדש

ובוכה שאינך פה איתנו

הייתי רוצה לראותך עושה את כל הדברים שכה אהבת לעשות ,

להשתובב

לרוץ ,לצחוק

אוהבת אותך מאוד ילד אהוב ויקר שלנו ועד שניפגש מתחברת למילים שבשיר של עילי בוטנר

״אולי אראה אותך בחלומות ״

נכתב ב 27/11/2021

עמית, גיבור מתוק שלי, אני מתגעגע אליך

נכתב ב 24/10/2021