שתפו על או אל עמית

עמיתי שלנו

נכון היום תאריך יום הולדתי ,איך זה יכול להיות שאינך מתקשר לאחל לי מזל טוב .

כל כך הקפדת תמיד להתקשר ,לברך לתת תחושה כל כך טובה ומיוחדת .

היית נכד מתחשב ומיוחד .

דבר לא נגרע מעינייך הבוחנות והרגישות .

רגישות אותה ירשת גם מאביך ומכולנו

הרגישות שלך למצבים ,לאנשים הפכה אותך ליחיד ומיוחד .

ואכן כך היית

יחיד ומיוחד .

סבא ואני כל היום עם דמעות בעינים .

אילו רק היית כאן .

עמיתי בשנים האחרונות נמנעתי מלהצטלם ועל כל צר לי

שאין לי תמונות אתך מהשנים האחרונות .

רבות הברכות והמתנות שקיבלתי היום ,

אילו רק קיבלתי את המתנה היחידה שלא אוכל לקבל .

♥️

עמיתי

היום יום הולדתה של עמריקה .

כל כך אהבה אותך .

כל פעם שהייתם יחד באיזה שהוא מקום עם זהר או בלעדיה רצתה להיות לידך ואיתך .

הייתה מן תחרות סמויה ועמר ידעה שזהר ואתה בלתי מופרדים ובכל זאת ...

אתה ברגישותך הרבה

תמיד התייחסת לעמר כאל אחותך הקטנה .

הסברת לה ,חיבקת אותה .

כשפרדת מאיתנו

עמר חלמה חלומות עליך וסיפרה לנו שחלמה ,

אינני יודעת האם אלו היו חלומות או משאלות ליבה

מה שחשוב שכל כך רצתה שתחזור .

אז היום עמר תחגוג את יום ההולדת ,אולי מהמקום בו אתה נמצא תהיה אתנו .

עמר תפריח בלון

ונהיה יחד לכמה רגעים

מבחינתי אתה אתנו על הזמן

עמיתי

זוכר ,

כל פעם שהיינו נוסעים

סבא ואני היינו קונים לך ולכל הנכדות מתנות .

היית לובש את הבגדים החדשים ומראה בגאווה את כל מה שקיבלת .

הפעם חזרנו ללא מתנות עבורך .

כל פעם שעברנו בחנות של דברים שהיית אוהב

נפער חור בלב .

כל פעם שראינו בגדי ספורט התכווצנו מכאב .

מבטי נדד את נעלי הכדור רגל שכה אהבת והפעם לא היה לנו למי לקנות .

ראינו מכוניות מיוחדות וחשבתי על זה

שכשהיית קטן הכרת את כל הסמלים של המכוניות שנסעו על הכבישים .

בטח היית מסתכל על המכוניות האלו בסקרנות רבה ובצימאון לדעת עליהם יותר ויותר .

נותרנו רק עם המחשבות ועם הדמעות בעיניים .

מקווה שמהמקום בו אתה נמצא אתה נהנה מהדברים שכה אהבת ♥️🙏

עמיתי שלנו

איך אפשר להעלות על הדעת לחגוג את יום ההולדת של סבא שכל כך אהבת אותו והוא אותך .

איך אפשר לחגוג בלעדיך .

זוכרת לפני שלוש שנים

כשסבא היה בן 70

היינו כולנו בוילה המדהימה

יחד עם כל המשפחה הגדולה .שושי הייתה אתנו ואתה כמובן .

הייתה שם חגיגה אמיתית .

אוכל טעים כמו שאהבת וכל האנשים שעימם נהנת להיות .כאילו זה היה בעולם מקביל כלום לא מזכיר את העולם בו אנו חיים היום .

עדיין לא מעכלת איך הכל השתנה בלכתך

בימים האחרונים אני נזכרת בחג החנוכה לאורך השנים. עברתי על תמונות משנים קודמות ונזכרתי איך בחג החנוכה היית מבלה לפחות יום אחד עם סבא וסבתא רותי ואורי ועם סבא וסבתא חווה וסמי יחד עם הבנות דודות.
עם סבא וסבתא חווה וסמי נסעת באופן קבוע לפסטיגל. זכורה לי במיוחד הנסיעה הקרבית חזרה מהפסטיגל בחיפה שלא היתה בחנוכה אלא מעט אחרי כי באותה שנה טסנו אבא, יובל, אתה ואני לתאילנד. מאותו יום לא רצית לנסוע לחיפה.
עם סבא וסבתא חווה וסמי טסת בפעם הראשונה לחו"ל. בחנוכה כשהיית בן שלוש וחצי טסת למלטה גם עם אור ויובל. זכור לי מהטיסה הזו שסיפרו לי איך קפצת על המיטה הזוגית בחדר עם סבא והתעקשת לעשות הכול לבד. איך התעייפת במדרגות הנעות באיזה קניון והתיישבת על המדרגות בזמן שירדת וכולם נפלו עליך כמו דומינו.
אצל סבא וסבתא רותי ואורי היית ישן יחד עם יובל ולפעמים גם עם דרור, נוסע לבקר את הבני דודים בגדרה ובהוד השרון, הכנת לביבות וסופגניות יחד עם סבתא ונסעת מספר פעמים להצגות והופעות חנוכה עם סבתא רותי, יובל ואיתי.
היית מגיע לעבודה שלי יחד עם יובל מדי פעם, נהנה מהסופגניות שחילקו כל יום ומשחק עם יובל.
חגיגות חנוכה בגן - איך תמיד היית לבוש חגיגי, עם חולצה מכופתרת . איך השתתפת בכל הריקודים והשירים ובגן האחרון אפילו הדלקת נר חנוכה עם אבא בגן.
פעם אחת היה מפגש חנוכה במשמר השרון אצל שחר ומאיה של הדור הצעיר . עידן עשה הפעלות ואתה שמחת לקחת חלק ולהשתתף.
הלכנו לאירועי חנוכה שאירגנו מסאפ מספר פעמים יחד כל המשפחה.
חנוכה אחד לפני חמש שנים טסנו כל המשפחה לתאילנד. עשינו טיולים, טיפלנו בפילים, הרבה בריכה וזמן יחד. כמה כיף היה לבלות ארבענו במשך שלושה וחצי שבועות. רגעים שנצורים אצלי עמוק בלב.
זה חנוכה השני שאתה לא כאן והיום הזה הוא גם שנה ושבעה חודשים שאתה איננו.
השנה לא הדלקתי אף נר בחנוכיה , אפילו לא הורדתי את החנוכיה מהארון. הזמינו אותנו להדלקת נרות אבל סירבתי ולא הלכנו.
אי אפשר לחגוג חגים בהרכב חסר,מי שלא עבר את החוסר הזה לא יבין.
כל הצחוק, שמחת החג שלך לא כאן וזה מורגש. עם זאת אני מקבלת את הסימנים שאתה שולח לי ומקווה שאתה יודע שלמרות שאתה אינך, אתה נוכח בכל רגע ורגע בחיינו.
מתגעגעת אלייך המון

בשנת 2014 כשעמיתי היה בן ארבע

טסנו עם יובי אורצי ועמיתי בחג החנוכה למלטה .

כבר בשדה התעופה הסתכלו עלינו האנשים

איך אנחנו מעיזים לטוס עם שלושה נכדים די קטנים .

אנו לא חששנו .הם התנהגו למופת .

היינו במלון מפנק מאוד עם ברכה מחוממת ובבקרים היינו רק אנחנו בתוך המים .

עמיתי עם המצופים לא יצא כלל מהמים ושחה כמו דג .

בהמשך היום טיילנו במקומות קסומים ונהננו מכל רגע .

עמיתי ישן עם סבא בחדר והיה קופץ למיטה הגבוהה לבד ,עצמאי לחלוטין ולא רצה לקבל עזרה .

יובי ואורצי יחד איתי היינו בחדר נפרד .

מלטה הייתה מקושטת מאוד.

עצי אשוח בכל מקום וסנטה קלאוס מחלק מתנות .

בכל חנות ממתקים ,

עמיתי עמד משתאה מול המגוון הגדול .

אהבתו לממתקים הייתה גדולה .

הטיסה למלטה הוזכרה לעיתים קרובות על ידי החבורה ,

הם רצו לשחזר את הטיול הנפלא .

עמית בעקבות הגמר עולות לי כמה מחשבות לראש.

המחשבה הראשונה היא איך היית משתולל אם היית רואה את המשחק הזה ואיזה מדהים היה לראות את זה איתך ביחד. אתה עם האהבה שלך למסי ועם הטוטאליות שלך, היית צורח עד השמיים, מתקשר לאנשים ומתאר את המהלכים, שר שירים ומה לא. היה יכול להיות פשוט מדהים

המחשבה השנייה היא כמה אהבת את מסי ואיך עזרת לו מאיפה שאתה לא נמצא כרגע. כי היום בניגוד לבדרך כלל, היתה לו את התכונה הזאת שהיתה לך כל כך חזק – זה לא לוותר. לא משנה כמה מכות חטפת, ידעת לקום על הרגליים ולא לוותר, ולהמשיך להילחם. והרוח הזאת אתמול נכנסה במסי.

והמחשבה השלישית שלי היתה עליך בתור כדורגלן בוגר. אני באמת לא יודע איך היה נראה העתיד שלך על הכדור הזה, וזה נותן לי את הרשות לדמיין ולרוץ בדמיון, כי אתה איתי בלב, בדמיון, בחלומות. אז היית שחקן מרכז מגרש. קשר. אני חושב שמה שהיה לך הכי חזק במשחק זה חכמה וראיית משחק. ידעת לתכנן כמה מהלכים קדימה בשבריר שנייה. זה היה לך קל. גם מבחינת שליטה בכדור, דריבל וטכניקה עשית קפיצה אדירה שהייתי מת לראות איך ממשיכה, אבל מה שיחד אותך זו חכמת המשחק והראייה קדימה, ואז משהו שמאוד חסר בכדורגל הישראלי, אז ממש מעניין אותי איך היית מביא את זה לידי ביטוי ברמות הגבוהות אם היית ממשיך בכדורגל.

בדמיון שלי אתה אלוף העולם בכדורגל, ובאמיתי אתה גיבור העל שלי

היום זהר חוגגת את יום ההולדת העשירי .

קשה ובלתי נתפס שאתה לא חוגג איתה .

כל שנה נהגנו לעשות יום כיף בזוגות ולפי בחירה של ילד /ילדת יום ההולדת .

אתה עמיתי היית תמיד עם זהר .

לפני שנתיים ביום ההולדת עזרת לנו לארגן כאן את השולחנות ,את הקישוטים ובשלב מסויים

הלכת עם ההורים לרופא ומאז החיים השתנו .

בטוחה אני לא משנה היכן אתה נמצא

אתה חוגג עם זהר

ב 22,11,22

שנה וחצי מאז נפרדנו ממך .

שנה וחצי שאינך חולק עימנו את החוויות והחיים עצמם ויחד עם זאת

נוכח כל רגע בחיינו .

זהריקי יושבת עם סבא ויחד צופים במונדיאל .

כאילו בזאת חשה קרובה אליך ואל האהבה. הגדולה שלך לכדור רגל .

השבוע קנינו כרטיסים לפסטיגל .

זוכרת שנסענו לצפות בחיפה כיוון שבתל אביב לא היו כבר כרטיסים.

נסיעה קרבית הייתה זו בחזרה .

לא נשכח אותה לעולם .

אתה ואור אכלתם תפוח מסוכר ולא הרגשתם טוב .

הייתה זו נסיעה ארוכה ולא נעימה בלשון המעטה .

עמיתי שלנו

חגגנו ליובי יום הולדת ,

היית כה חסר .

מקווה שהבלון שהפריחו היגיע אליך היכן שלא תהיה .אוהבים ומתגעגעים כל כך

עמית היום מתחיל המונדיאל.
זה היה אמור להיות המונדיאל הראשון שאתה מספיק גדול כדי ממש לחיות אותו ולחוות אותו. זה הגיל.
אני זוכר את הראשון שאני הייתי בו כבר בענינים. מקסיקו 86. המונדיאל עם יד הזהב, עם הסלאלום של מראדונה. אני זוכר אותי צופה במשחקים עם אבא, אוסף קלפים, קורא כתבות וניתוחים בעיתון, שומע את הקולות, את הפרשנים. זוכר ששנאתי את מראדונה. הייתי בצד של ברזיל, התבאסתי שהם עפו. זוכר חוויה חד פעמית. כזאת של משהו שבאמת חווים פעם ראשונה.
אז זאת היתה אמורה להיות הפעם שלך. הפעם שלנו. היינו עושים הכנות. אתה בטח היית מגיע כשאתה מכיר את כל השמות, את הסיפורים. היית מסביר לי על שחקנים תוך כדי המשחק. כמובן שהיינו מלווים את זה במשחקי פיפה באקס בוקס. מניח שהייתי מבלה הרבה בטלפון לראות מהלכים בהילוך חוזר וללמוד על השחקנים.
בגולים גדולים היית בטח צורח בבית וישר מתקשר לסבא, לאלעד, לחברים כדי לבדוק אם הם ראו ולתאר את ההתרחשויות.
היית מקבל אישור ללכת לישון מאוחר כמובן והייתי קצת מתקשה להעיר אותך בבוקר.
את מי היית אוהד? קשה לי לנחש. הרי היית לא צפוי. אהבת את מסי אז אולי את ארגנטינה? מצד שני ברצלונה וריאל בספרד. מצד שלישי אהבת גם את אמבפה אז אולי צרפת? כנראה שכמה קבוצות כמו שרק אתה יכולת.
היית לומד מהלכים גדולים ויורד איתי למטה לעבוד עליהם עם הכדור. זאת היתה חגיגה אמיתית.
אז בחודש הקרוב אני אדמיין שאני רואה איתך, מקווה שתשלח לי סימנים ושגם אתה רואה את זה מאיפה שהוא שם

וואו איזה יום!

ביליתי היום יום שלם עם עמית.

מה זאת אומרת? לקחתי חופש מהעבודה. קמתי בבוקר. העברתי את הטלפון למצב "לא להפריע". התנתקתי מהעולם - מהעולם שלנו כאן. התחלתי את היום בבית העלמין. המשכתי בחדר של עמית, עובר על זכרונות, תמונות, סרטים, שומע מוזיקה של עמית.

התרגשתי, התגעגתי, צחקתי, בכיתי (הורדתי כמה קילו של נוזלים מהגוף :)).

עדכנתי את האתר של עמית. עלו לי המון מחשבות. דרכים נוספות להנכיח אותו כאן בעולם שלנו (2 רעיונות חזקים מאוד שהולך לקדם). הצפה של רגשות שאני משתדל קצת להדחיק ביום-יום כדי שאהיה מסוגל לתפקד בלי להתרסק.

קראתי מה כתבו עליו כל האנשים הנהדרים ששיתפו פעולה עם פוסט הבקשה שלי מהבוקר לזכור ולהזכיר אותו.

נטענתי מחדש באנרגיות העוצמתיות האלו של הילד הכי מקסים בעולם, הכי מיוחד, הכי מקורי, הכי מצחיק, הכי חכם, הכי יפה,הכי גיבור,הכי כנה, הכי חברותי, הכי אמפתי, הכי ספורטיבי, הכי שחקן, הכי בן שלי.

אני מרגיש שאני צריך עוד. מותש ברמות אבל יש בעמית כל כך הרבה רבדים, עומקים - שלא הספקתי כמעט כלום.

בהחלט הולך להפוך את זה למסורת מידי פעם...

עמיתי

אתמול טיילנו באיזור הר תבור .

הלכנו לאורך המסלול שפעם היית עם יובי וההורים .

בכל פסיעה ראיתי אותך מולי ,רץ ומדלג בין אבנים וקוצים .דימיינתי שאתה איתנו נהנה מהשבת הקסומה .

פרפר צהוב ליווה אותנו ואני חשבתי לתומי אולי זה אתה שמלווה אותנו .

אלה היו הדברים שאהבת ,לטייל עם החברים ,ההורים עם יובלי והמשפחה .

מה לא הייתי נותנת שתהיה איתנו

עמיתי

מוצאת את עצמי כל כך מתגעגעת ,

לחיול שלך ,לשוחח אתך ,לראות אותך כאן אצלינו .

מתגעגעת לעשות אתך דברים כייפים לתכנן תוכניות .

חושבת עליך רבות ,רואה את דמותך מול עיני .

שנה וחמישה חודשים מאז נפרדנו ממך .

לא נהיה קל יותר ,

חושבת לעיתים האם אתה מתבונן בנו מלמעלה ,

רואה ויודע מה קורה .

לא נדע זאת לעולם .

שאלות רבות ללא מענה .

אוהבת אותך עמיתי

אתה כה חסר לכולנו

יום כיפור נכנס בארץ. אנחנו במרוקו עוד מעט מסיימים טיול של השורשים של משפחת בנג'יו, חברינו הטובים.

ניסיתי לחשוב אם היית כאן איתנו, עם יובל, יעל ואיתי, מה היית אוהב, מה לא היית אוהב.

מבין כל המשפחת היית הכי מגוון באוכל. אכלת בשר, עוף וביצים לא כמוני. אכלת ירקות לא כמו יובל. אכלת גם גבינות, לא כמו יעל. לא חששת לטעום כל דבר. כל ארוחה שלך הייתה מגוון של דברים. קצת מכל דבר. אז כאן במרוקו היית מצליח לטעום את כל המנות, לא חושב שהיית אוהב את זה יותר מידי כי הטעמים די מונוטונים ולא מגוונים אבל היית מנסה הכל. אהבת גם קוסקוס אז היה לך את זה כאן. תמיד מגישים כאן פירות לקינוח. אהבת פירות.

בשוק היית קונה מלא שטויות. אהבת את השרשארות, הצמידים, אהבת לקנות שטויות כאלו אבל בטעם טוב. היית בוחר דברים יפים. דברים ששלושתנו עדיין עונדים מידי פעם כדי להרגיש אותך קצת יותר.

את הנסיעות הארוכות באוטובוס לא היית אוהב. לא היתה לך יותר מידי סבלנות לזה. כנראה שהיית מוצא עוד כמה משחקים חדשים בטלפון וטוחן אותם.

בחולות בסהרה היית רץ ומשתולל כמו משוגע. היית עולה למעלה והיית גולש על הדיונות. גם בג'יפים היית נהנה. היית רוצה לשבת בטח מקדימה.

נראה לי שלא היית נהנה להסתובב בסמטאות יותר מידי, או ללכת בעקבות ההסטוריה של היהודים. פחות עניין אותך.

מצד שני כנראה שהיית מכריח אותנו לעצור לייד כמה מגרשי כדורוגל שרואים כאן לאורך הדרך והיינו עושים כמה משחקים.

במלון האחרון כאן במרקש היית מנצל את הבריכה עד הסוף, לא היית יוצא מהמיים.

וכמובן היית נהנה מהחברה. אהבת מאוד את המשפחה המורחבת, למרות שמהדור הצעיר הגיעה רק יובל הפעם - אבל הייתם עושים כיף ביחד. כנראה קצת רבים אבל מצד שני חיים את הקודים שלכם, העולם הפנימי שלכם. את המשחקים המשותפים, האתגרים שהייתם עושים ביחד.

היית בטח מתגעגע לג'וי וחושש שכשתחזור הוא לא יזכור אותך. גם ג'וי לא ישכח אותך לעולם. הוא רואה את התמונה שלך מכל זווית בבית.

אוהב ולא שוכח אותך לרגע אחד. אתה איתנו בכל רגע כאן בלב.

אבא

כל שנה כשהתקרב החג נהגתי ללכת עם הנכדים לקנות בגדים לחג .

השנה כשהלכתי לא הפסקתי להסתכל על איזור הבגדים לבנים .

עמיתי אהב מאוד להתלבש בהתאמה .

כל פריט היה מותאם לשני .

הסתכלתי לעבר איזור הבנים ולא יכולתי לעצור את דמעותי .

עמיתי כבר לא יבחר ,לא יתלבש ולא יחייך את החיוך הכובש שלו .

אולי הוא

מתבונן מלמעלה ובוחר לו את הבגד היפה בעיניו

"לאבא היקר

אני מאחל לך שתהיה לך יום הולדת שמחה ושתקבל הרבה מתנות.

ושתמשיך להיות אבא נדיב ומקסים כמו שאתה עכשיו וגם מתוק וקיפוד.

אני אוהב אותך מאוד.

עמיתי הקיפוד"

בימים כאלו במיוחד אני כל כך מתגעגע לברכות האלו, לחיבוק, להומור שאין שני לו, לזה שהיית מפזר קונפטי בכל הבית, לאמיתיות הזאת, לראות אותך לא בתור תמונה, או הקלטה, או סרטון, אלא ממש לראות ולהרגיש אותך כאן איתי.

הפרחנו בלון עם הציור של הקיפוד. ניפגש בסוף הדרך. שוב נצחק ביחד, שוב נעשה שטויות

תאריך כל כך מיוחד

11,9 יום ההולדת של אורן שלנו .

עמיתי ,

בטח היית מתעורר מוקדם עם יובלי ואמא והייתם מפתיעים את אבא .

כמה שמחה והתרגשות .

בטוחה שיובלי ויעל המדהימות דאגו למתנה ועוד ....

אבל יחד הייתם נהנים בוודאות יותר .

עמיתי שלנו נמשיך לחגוג ולציין

אתה תמיד תשאר בליבנו ותהיה שותף לכל

התרגשות וחוויה .

אוהבים ומתגעגעים

עמיתי שלנו

היום היית אמור לעלות לכיתה ו

להיות בין הבוגרים בבית ספרך .

היית מגיע כולך חיוכים ,עם הילקוט והכדור כהרגלך כיוון שבהפסקות צריך לשחק קצת כדור רגל .

היית עוזר לילדים החדשים ומראה להם את מרחבי בית הספר

כי להיות חבר /עמית הוא שמך וכך גם נהגת בחברל..

מתארת לעצמי אותך גבוה יותר ,חסון יותר ובוגר יותר .הייתי נותנת הכל לראות כל זאת .

עמיתי בלכתך טרפת את כל הקלפים .

מתגעגעת למה שהיה ולא יהיה עוד לעולם .

מקווה שבמקום בו אתה נמצא ......

אוהבת

לפני שנים נהגתי לעשות קייטנה פרטית בגן בו עבדתי .

הנכדות אור ויובל זכו להיות בקייטנה כמה שנים ברצף .

כשעמיתי גדל גם הוא הצטרף

לקייטנה הוזמנו מפעילים שהפעילו והיציגו לילדי הקייטנה .

אחד המפעילים שעמיתי מאוד אהב היה לירן הקוסם .

עמיתי לא התבייש וכשהוזמן לעשות להטוטים על ידי לירן השתתף ברצון ושיתף פעולה באופן מדהים .

עמיתי כל כך התלהב שלאחר פרק זמן כשחגג יום הולדת לירן הקוסם הוזמן להפעיל את המוזמנים .

הסקרנות והרצון לטעום מכל העולמות כל כך איפיינו את עמיתי

כנראה ידע שזמנו קצוב .

לא מפסיק. אפילו לא לרגע אחד. גיבור על מצחיק שלי. שלח לי איזו בדיחה, איזה פרצוף מצחיק, מתגעגע לשטויות שהיינו עושים ביחד

עמיתי שלנו

חודש עבר מהחופש הגדול והגעגועים לא פוחתים .

הרי בחופש היינו ביחד .

ביחד עם כל הנכדים והנכדות .

משתדלים באמת שמשתדלים אבל כל כך

מתגעגעת

לדבר אתך בפלפון

לשחק אתך דמקה ועוד ....

להכין לך מאכלים שאהבת

לשמוע את קולך

לנסוע אתך למוזיאון בחולון .לנסוע ברכבת לאי בעזריאלי .עם כלכם .

הרבה חוויות ,זכרונות וגעגועים

בחופש הגדול

היינו הולכים עם הנכדים לבריכת גלי השרון .

עמיתי ידע לצלול כבר מגיל צעיר מאוד .

שחה כמו דג

תמיד עם המשקפת על העיניים .

למד שחייה אצל אלישע בשדה ורבורג

כמו כל הנכרות .חוץ מעמר שהייתה עדיין קטנה .

בבצרה אצל סבתא רותי וסבא אורי

בילה עמיתי שעות בבריכה שלהם .

היום היינו עם הנכדות בבריכה בגלי השרון ..

פעם ראשונה בלעדיך עמיתי .

היית כל כך חסר .

עם צחוקך המתגלגל שמדביק את כלם ,

עם הפעלולים שהיית מראה לכולנו במיים .

אמנם לא היית אתנו .

אבל היית נוכח בכל רגע ורגע .

עמיתי שלנו

מחר הינו היום האחרון לשנת הלימודים .

מחר היית מסיימם את כיתה ה

והיית חוגג את החופש הגדול .היינו עושים תוכניות

מה עושים ...

איזו התרגשות הייתה ואיך היית מאושר .

עמיתי

אין יום ואין רגע שאתה לא איתנו .

בכל דבר ובכל פסיעה חושבים איך היית מגיב ,

תמה היית אומר .

אתה ממשיך אתנו לאורך כל הדרך .

בחג השבועות לפני שנה ,ערכתי שולחן כיד המלך .

עם כל המאכלים האהובים על עמיתי ועל כולנו .

כשהחלו להגיע

עמיתי שעלה במדרגות ( קצת חשש מהמעלית בבנין שלנו ) לא חש בטוב .

לא כל כך אכל .

יחד עם זאת

עדיין היינו כולנו יחד ועמיתי היה איתנו .

תי היה מאמין שאחרי זמן קצר כבר לא ישב אתנו ליד השולחן ,

כבר לא יאכל את המאכלים שאהב .

פשטידת תרד שלמדתי לעשות עם המצרכים המתאימים לתזונה שלו .

את הקרואסון עם הגבינה שאהב ועוד ....

עמיתי שלנו אתה כל כך חסר לנו

♥️

לפני כמה שנים התחלתי את השיעורים הראשונים שלי בתור מורה לאמנות בדבורה עומר. היה שם תלמיד, שטותניק שלא הפסיק לעשות שטויות ולצחוק זה היה התלמיד הראשון שגרם לי לרצות ללמד ולהיות קרובה לילדים. זה היה עמית. למרות רוח השטות, דווקא ממש אהבתי את זה וביקשתי ממנו שהוא יהיה המורה יחד איתי.. והעוזר האישי שלי. כדי להביא לו אחריות הוא כל כך עזר לי!!!! וכל כך היה שם בשבילי…וכמה מאותו רגע הוא נתן לי כבוד.

עמית הילד הראשון שכבש את ליבי. אני זוכרת באחד השיעורים שדיברנו על חלומות והוא ממש התלהב וצייר מסוק קרב שאלתי אותו למה דווקא מסוק? והוא ענה לי שהוא יהיה גדול הוא ירצה להיות טייס…

עמית התלמיד הראשון שלימד אותי כל כך הרבה וגרם לי להבין כמה אני אוהבת ילדים..

עמית היה ילד מיוחד ולא היה אפשר לפספס את הקסם הייחודי שלו אני לא אשכח אותו גם כשאהיה מבוגרת מאוד שהוא היה המורה הראשון שלי אני תמיד יזכור את הפני מלאך שלו שמהול ברוח שטות פה בשבילכם לכל דבר אתם אצלי בלב כל יום…

הוא כל כך הרבה לימד אותי בצעדים הראשונים שלי… אני מרגישה שהוא היה המורה שלי

בדומיה הוא הלך,

כאילו בבת אחת נקרעו כל מיתרי חייו.

חרישיים ושקטים. רגע מנגנים, רגע דוממים

ורק מיתר אחד נשאר איתן וצורב

מיתר הכאב שקורע את הלב

וזו המנגינה שתנוגן מעתה ועד עולם

ברגעי כאב, ברגעים של אושר מושלם

באירועים בהם קופץ לרגע הלב

ינוגן לנצח מיתר אחד חרישי של כאב

ולנצח נחשוב מה אם, ורק ואולי

מה אם החזיקו המיתרים טלאי על טלאי.

מה אם מנגינת חייו היתה נמשכת

מה אם לא היה נגזר עליו ללכת?

וזו המנגינה שתנוגן מעתה ועד עולם

ברגעי כאב, ברגעים של אושר מושלם

באירועים בהם קופץ לרגע הלב

יתנגן לנצח מיתר אחד חרישי של כאב

והדעת עדיין מסרבת להאמין ולקבל

כי חלפה לה שנה או שמא הזמן התבלבל.

מתעקש להימתח, לפצוע את הלב

לשבת על הכתפיים, כל שמחה לחרב.

וברקע רק מיתר אחד חרישי וכואב...

רק לפני שנה זה היה .

באת אלינו בבוקר יום ההולדת שלך .

ישבת בכורסא של סבא ,מתרגש לקראת היום המיוחד שתכננו לך .

ענדתי לך את המגן דוד שקנינו לך .

כל כך רציתי להאמין שזה ישמור עליך ושתחלים ותמשיך להיות אתנו .

היום ביקרנו אותך וכל כך עצוב לנו ♥️

עמיתי, חודש מאי היה החודש שלנו.

נולדת בלילה של יום העצמאות לפני 11 שנה, מעט אחרי חגיגות יום העצמאות בשדה וורבורג אצל הבנג'ואים, חגיגה שהיתה למסורת.

אני לא חושבת שסיפרת לך אבל ביום הזה החגיגות היו אחרות: הן כללו הרבה ריקודים, טיפוס על גגות, כדורגל והרבה הרבה אלכוהול. כנראה כולם הרגישו שעוד רגע תצטרף למשפחה.

מאותו רגע עמיתי שנכנסת לחיינו החיים השתנו: יובלי קיבלה אותך באהבה רבה והיתה אמא קטנה עבורך. היינו משפחה ממוצעת שאוהבת לטייל, לצפות בסרטים יחד, לשחק בבאולינג, לשיר קריוקי וליהנות בחברת משפחה וחברים.

אתה דאגת לציין את ימי ההולדת שלך כל שנה בימי העצמאות בשדה וורבורג וכמובן ב10 למאי.

קרן, סבתא חנה, אלעד ואני גם מציינים ימי הולדת במאי ותמיד חגגנו כולנו יחד.

לשדה וורבורג דאגנו תמיד להביא עוגה שבחרת שאכין לכבודך ושושי דאגה שנציין את יום הולדתך והיית כל כך מאושר, נרגש ושמח.

אהבת את האוכל, החברה, החגיגות ומשחק הכדורגל המסורתי.

שנה שעברה יובל ואבא ניפחו לך בלונים לילה לפני והכינו שביל בלונים בדירה בוושינגטון, יובל ואני הכנו לך עוגה ויובל אירגנה לך ברכה ומתנה. עשינו שיחת זום עם המשפחה הגדולה בשדה וורבורג שגם ציינו את יום ההולדת שלך בארץ, מרחוק.

כמה שמחת שליום ההולדת הלועזי ב10 למאי נהיה בבית.

והשנה עמיתי אין את שושי, אין את שדה וורבורג, אין את הכדורגל והכי חשוב אין אותך.

אנחנו נלך למפגש המסורתי של המשפחה הגדולה בכפר סבא הפעם, נאכל עוגה שהכנתי לך ולא אתה בחרת ותהיה איתנו בלב.

חודש מאי היה החודש שלנו עמיתי ומעכשיו הוא כולו שלך.

אנחנו עושים הכל כדי לשמר את הדרך שבה חיית, הערכים שהיו בך, שכמה שיותר אנשים יכירו אותך ומנסים לחיות איתך בלעדיך.

אוהבת אותך עמיתוש וכל כך מתגעגעת.

יום העצמאות עמית!

זה היום שלך. נולדת בסוף היום הזה. חזרנו הביתה מהמושב כמו בכל שנה ואיך שהגענו הביתה הגיעו הסימנים ללידה. ביקשנו מהשכנים להשגיח על יובל עד שסבא וסבתא יגיעו ונסענו לבית החולים. לידה מהירה ונכנסת לחיים שלנו.

כלום לא היה אותו דבר מאותו הרגע. כמה קסם הבאת לעולם. כמה חוכמה. כמה איזון. כמה שמחה. כמה אושר.

מאותו רגע היו לך באופן רשמי שני ימי הולדת - אחד ביום העצמאות ואחד בתאריך הלועזי.

את יום ההולדת ביום העצמאות תמיד חגגנו במושב. רק באחרון נגזר עלינו להיות בוושינגטון לטיפולים (ועשינו זום עם כל החוגגים שם). ניצלת כל הזדמנות לחגוג את החיים.

תמיד היה את משחק הכדורגל המסורתי כשכל המבוגרים כבר חצי שיכורים, והילדים לא מוכנים להפסיק. אתה לא היית מוכן לעצור את המשחק לרגע. אפילו באותה שנה שנפצעתי וקרעתי את הרצועה בברך. באת אלי בעצבים וצעקת "נו אבא קום" וכשראית שאני לא קם צעקת לספסל "שמישהו יחליף אותו". תחרותי עד הסוף. מוכוון מטרה ושום דבר לא יזיז אותך ממנה. אותי זה הצחיק כרגיל.

אז השנה זה בלעדיך עמית. זה החודש שלך! זה מתחיל...

זה ימשיך ביום ההולדת הלועזי עוד חמישה ימים. לא תאמין שבדיוק ביום הזה הלהקה האהובה עליך "מארון 5" מופיעה בישראל. כל הזמן דיברנו על ללכת ביחד. אנחנו כמובן נהיה שם לכבודך - בעצם למה שלא תאמין? אתה סידרת לנו את זה, הרי זה לא יכול להיות צירוף מקרים שהם מופיעים בישראל בדיוק ביום ההולדת הראשון שלך אחרי שעזבת אותנו!

אחר כך יגיע טקס מרגש בבית הספר עם כל החברים שלך.

אחר כך נגיע לציון היום שבו קיבלת את הכנפיים. כן זה גם החודש! לא רחוק מיום ההולדת שלך.

החודש תושלם גם הספרייה לזכרך. בסוף החודש יהיה הטורניר העירוני על שמך. התחלנו לעבוד גם על חדר הכושר. אנחנו עושים מלא כדי שאף אחד לא ישכח אותך ומי שלא הכיר אותך יזכה לדעת איזה ילד מקסים היית.

עמית אף פעם לא רצינו להיות במרכז תשומת הלב. בטח שלא בנסיבות האלו, כל מה שרצינו זה לחיות את החיים ביחד. משפחה אחת מאושרת. ממש לא הרבה ... אבל את החיים האלו אנחנו לא בוחרים.

מבטיחים שלא ניתן לאף אחד לשכוח אותך עמית.

באחד הימים שעמיתי היה פה .שוחחנו על חיילים .

סיפרתי לעמיתי על חיילות הצבא ,

על הסמלים השונים והראתי לו את הכומתה של אורן ששירת בחיל התותחנים .עמיתי רצה למדוד את הכומתה וכמובן נתתי לו .

לא היה מאושר ממנו .

הכרתי את עמית מאז הגן. בהמשך היינו ביחד באותה כיתה. מאוד אהבתי לשחק איתו בהפסקות ולהיפגש. אני עדיין זוכר את יום ההולדת שחגגנו לו בביתו לפני שנה.

עמיתי,

אילו היית כאן היית כל כך שמח לראות את ההתגייסות של כל השכבה למען ההנצחה שלך בבית הספר.

התחלנו חזרות לטקס שיתקיים בעוד כשלושה שבועות בחלוף השנה מהתאריך שקיבלת את הכנפיים שלך.

המון המון ילדים הביעו עניין להשתתף, הייתי צריכה לדאוג שלכל ילד יש איזשהו חלק בהנצחה שלך.

עם כל הקושי הגדול שנלווה לזה, כולם מפגינים בגרות ורצינות ואני יכולה להבטיח לך שאתה הולך להיות מאוד מרוצה ממה שאתה הולך לראות מלמעלה.

אני לא אהרוס לך ולכן תישאר במתח עוד קצת...

מעבר לטקס וליום השיא שיגיעו אוטוטו, פרויקט הסיפרייה קורם עור וגידים. היום תלמידי השכבה החלו לסדר ולמיין את הספרים.

מבטיחה להעלות תמונות ברגע שהיא תהיה מוכנה.

מתגעגעת המון המון ❤️

אלין

עמיתי

חזרנו מטיול בנות מצווה של יובלי ואורצ׳י

כל פעם כשראינו דברים שהיית מתעניין או אוהב שוחחנו עליך .

איזה תוכניות היו לסבא ולי

לבר מצווה שלך ,

לטוס אתך ועם זהריקי לברצלונה ,

בטיול שהיינו כעת

כל הזמן דיברמו על כך שאתך כבר לא נטוס .

כל כך הרבה דברים כבר לא תעשה ולא נעשה אתך .....

עצוב ובלתי נתפס .

הדבר היחיד שמנחם ,

שבעשר שנות חייך עשית וחווית כל כל הרבה דברים יחד עם הורייך וכל המשפחה שאדם מבוגר לא עשה .

אלה הדברים שיהיו חרוטים בליבנו לנצח .

אוהבים כל כך

ומתגעגעים .

היום לפני שנה בדיוק הגענו לוושינגטון לטיפול הניסיוני ,חדורי מוטיבציה ,עם הרבה אופטימיות וגם חששות .

כל כך האמנו שהטוב ינצח ,שאתה עמיתי שהיית בעל לב זהב ,עזרת תמיד ורצית את הטוב עבור כלם

תחזור הבייתה כמנצח .

איך שהגעת לוושינגטון חיפשת לשחק כדור רגל

ובאמת בכל הזדמנות יצאתם אורן ואתה לשחק ,

היית מאושר כששיחקת ,לכמה רגעים שכחת את כל הכאב והמציאות ההזויה הזו .אפילו ליד הבית הלבן על הדשא כל מה שענין אותך לשחק כדור רגל

נולדת ב10 למאי
קיבלת את הכנפיים שלך בגיל 10
ועכשיו עברו 10 חודשים מאז שהלכת
כמה געגוע עמיתי, כמה אתה חסר
אוהבת אותך מלאך גיבור שלי

איזו חגיגה זו הייתה ,

לראות את כל הנכדים מחופשים ,חוגגים ושמחים .

ממחיזים המחזות בבית ,אפיית אזני המון ,

בילויים במקומות שונים בכיף .

עמיתי היה שותף מלא לכל השמחה והצהלה .

קשה לדמיין את החג הזה בלעדייך עמיתי

כל כך לא הוגן

במקום לראות אותך מחופש יחד עם הנכדות וכל חברייך.

נותר רק להניח פרחים על קברך .

פורים היה החג שלי מאז שעמית ויובל נולדו.

לא, אני לא אוהבת להתחפש, אני אוהבת ליצור.

בחג פורים יכולתי להשתמש ביצירתיות שבי ולהוציא אותה החוצה.

כשיובל ועמית היו קטנים אני החלטתי למה הם התחפשו אבל כשגדלו היינו יושבים יחד חודשים לפני פורים, כל אחד מהם בחר תחפושת ויצרתי להם אותה במשך חודשים, זו הייתה תקופה כיפית של בילוי משותף שלנו. הם היו יצירתיים בעצמם ברעיונות לתחפושות ובימי פורים ההתרגשות הייתה גדולה. קמנו מוקדם ,יובל ועמית היו לובשים את התחפושות, הייתי מאפרת כל אחד מהם, עשינו לפעמים צבע בשיער או שהם חבשו פאה או כובע ואורן או אני היינו מצלמים אותם יחד ולחוד בבית לפני היציאה לגן ולבית הספר.

בכפר סבא היה משחק גמד-ענק עירוני לקראת פורים והיו מספר פעמים שלקחתי במשחק חלק. עמית ויובל נהנו מהמתנות שקיבלו מהגמד ועמית היה עוזר לי לארוז את המתנות שאנחנו הענקנו ,לכתוב את הברכות ולהניח את החבילות ליד הדלת. הוא התרגש מאוד לקחת חלק במשחק ושלא יגלו אותו.

בשכונה שלנו (כמו בטח בשכונות אחרות ברחבי הארץ) כל שנה גני הילדים ובית הספר יצאו לרחובות השכונה לתהלוכת עדלאידע. בהרבה מהשנים הללו הייתי מלווה את עמית או יובל או שרצתי ביניהם במהלך התהלוכה כדי להיות עם שניהם.

יובל התחפשה לאורך השנים לסינית, פרפר, ליצנית, מלכת הלבבות, קשת בענן, פיית וינקס בלום, פוקהונטס, סופר וומן, דיילת של אירופלוט, מרי פופינס, עליסה בארץ הפלאות וחייזרית.

עמית התחפש לאורך השנים לסיני, ליצן, נסיך, פיטר פן, צ'ייס ממפרץ ההרפתקאות, קאובוי, שוטר, שלד, ראפר ואופנוען (בלי קסדה) .

מעט לפני פורים שנה שעברה עמית סיים את ההקרנות ושמח לחזור לבית הספר. הוא היה מאושר להיות עם החברים, לרקוד איתם ולצחוק.

על מנת לחגוג את סיום ההקרנות נסענו לווילה בצפון עם הסבים והסבתות , הדודים, דודות ובני הדודים. הווילה עם המשפחה שלי הייתה במהלך חג הפורים. כל אחד הביא תחפושות ואביזרים, איפרנו אחד את השני, רקדנו לשירי פורים ,צחקנו הרבה והיה שמח.

מיד כשפורים הסתיים עמית ביקש ממני לכתוב לעצמי ולו תזכורת ששנה הבאה הוא יתחפש לתור, נסיך אסגרד, אל הרעם והברק, גיבור על. הוא ביקש שהתחפושת הפעם תהיה קנויה ושלא אכין לו אותה. אני חושבת שהוא רצה שנבלה יחד את הזמן שהקדשתי לתחפושות. התזכורת הזו עדיין נמצאת לי בפלפון.

בשבילי עמית לעולם יהיה הנסיך הקטן, פיטר פן וגיבור על לנצח עם הצחוק המתגלגל, שמחת החיים והחיוך שנמשך לאורך כל השנה ולא נשמר רק לפורים עצמו.

"אני עף מעל המים
ורואה אותי שקוף
אני ילד של שמיים
ולמדתי לעוף.
אני לא רוצה לחדול
וגם לא רוצה לגדול
אני ילד שרוצה
לדעת ולטעום מהכל."

מתוך "לעוף". כאילו נכתב על עמית

שלשום היינו כולנו בהופעה של גיא מזיג .

עמיתי כל כך אהבת את השירים של גיא .

בהופעה זו גיא שר את כל השירים האהובים עליך עמיתי

בטח היית נהנה מאוד ושר את כל המילים .

היית חסר לנו כל כך .

מקווה ששמעת וראית הכל מלמעלה

אוהבים

9 חודשים
סרטן, הקרנות, ניתוח ראש, בית קברות, מצבה - עדיין לא מעכל שהמילים האלו קשורות אליך עמיתי שלי. מתי מגיע מישהו להעיר אותי ולהגיד לי שהכל היה חלום רע?

אני כל כך מתגעגע!!!

תמיד כשגיא מזיג הדוד של עמיתי הוציא שיר חדש ,

עמיתי שמע אותו בין הראשונים .

הביע את דעתו והשמיע אותו לחבריו בכיתה .

בוקר אחד עמיתי היה בבית הספר וכנראה סיפר לחבריו שגיא הוא הדוד שלו .

על מנת שיאמינו לו התקשר לגיא שיאמת זאת .

היום גיא הוציא שיר חדש .

עמיתי כבר לא שמע אותו ולא הביע את דעתו .

או שאולי הוא כן שומע מלמעלה ומשמיע אותו למלאכים ......

מתגעגעים אליך מאוד

נכד אהוב שלנו

אתמול ילדי בתי הספר קיבלו תעודות .

עמיתי כבר לא זכה לקבל השנה תעודה .

היה לנו הסכם עם הנכדים שעל כל ציון מכובד יקבלו שי/סכום כסף .

לפני שנה למרות שעמיתי כבר היה חולה ,בימים שהרגיש טוב הלך או היה בזום הכיתתי .

כשכלם קיבלו תעודות עמיתי אמר לסבא שלו

מה עם השי שלי ?

עוד לא הספיק לסיים את המשפט ,סבו טס והביא לו את מה שסוכם .

את השמיים היינו מוכנים להוריד לעמיתי רק שישמח .

לעמית ומשפחתך היקרים

בכלל שלא הכרתי אותך... 🥺סיפוריך המתוקים נכנסו לליבי. אתה ילד מקסים ומצליחה לדמיין אותך ומשפחתך החמה והאוהבת שמחים ומאושרים יחד.

יודעת שאתה שומר עליהם והיית רוצה לראות אותם בשמחתם. ממשיכים את החיים...

תודה לכם שיצרתם את האתר הזה שגם מי שלא הכיר את עמית יכול לחוש ולו רק טיפה ממנו.

באיחולי אהבה ובריאות... אני

כמה חיכינו לעבור לגור בכפר סבא ולהפגש יותר, עומר ונדב דיברו על החברים שאנחנו כבר מכירים מכפר סבא וביניהם היית אתה, עמית הקיפוד. היו לנו כמה טיולים לאורך השנים, בהם אתה ועומר נהייתם חברים, מצאתם שפה משותפת בלרוץ קדימה לפני ההורים, לטפס על כל גבעה, למצוא עצמות גדולות באדמה ולחשוב שזה של האדם הקדמון או לפחות דינוזאור, ואתה אפילו לקחת את אחת העצמות להראות בכיתה.

כמה אור וצחוק היה בך, כמה אהבה השרת סביבך, וגם כאחת שלא הכירה אותך טוב החיסרון שלך עמוק, מטלטל ולא הגיוני...

תמשיך להאיר אותנו גם מלמעלה.

איבדנו בן במחלה הארורה הזאת גם בגזע המוח .

גם הרפואה בארץ וגם בחו"ל לא הצליחו להציל את בנינו מהמחלה הארורה והאיומה עם הסוף הטראגי.

קראתי את הכתבה ומאוד היזדהתי .

יהי זיכרו ברוך🙏

ואווו כל כך התרגשתי לקרוא על עמית ,כל כך עצוב !

רק מהסיפורים אפשר להבין איזה ילד מהמם הוא היה,אכן גיבור על ...

ולכם הורים ומשפחה יקרה מאחלת לכם להיות חזקים ואמן שלא תדעו עוד צער לעולם !

כשעמית היה נכנס להתקלח הוא היה שם שירים ברמקול שהיה באמבטיה והיה שר אותם בכל הכח ועם כל הלב. היו שומעים את זה בכל הבית וזה היה כיף. יובל היתה מתעצבנת וצועקת עליו "עמית תפסיק לצעוק" ואני הייתי מאושר והייתי אומר לו להמשיך.

מאז כל מקלחת אני שר הכי חזק שאני יכול. שכל השכונה תשמע.

ושעמית ישמע

ממש מרגש מרגש לקרוא על המסירות האהבה הכבוד האדם

היה פעם ילד
כל כך זעיר
שהעולם עוד לא הספיק להכיר
וביום אחד, בכמה שניות עזב את העולם
בלי שום קולות

אני מתגעגע

נכתב ב 24.5.2021

לפני כמעט חודש נתבקשתי לכתוב לך מכתב פרידה, ניסיתי באמת שניסיתי, אבל כל פעם הדמעות לא פסקו והעט סירב לכתוב.

איך נפרדים מילד מדהים בן 10 שעוד לא זכה לטעום שום דבר ממה שיש לעולם להציע לו וכל כך הרבה שהיה לך עמיתי להציע לעולם הזה.

היום לפני 4 חודשים נפרדנו ממך, לא אשכח את את ההודעה שראיתי ב6 בבוקר מאמא שלך.

נשברתי והתפרקתי מול בעלי וילדיי, לא יכולתי להפסיק לבכות ומאז עדיין ממשיכה...

אומרים שהזמן עושה את שלו, במקרה שלך עמיתי, הזמן עצר מלכת... והעצב הכבד נותר.

אין יום שעובר שאני לא חושבת עליך, על איך היית משתלב נפלא בכיתה החדשה שקיבלתי, היית רוקד just dance עם גיל ולביא ובהפסקות יורד ומשתולל ברחבה עם שאר ילדי הכיתה.

איך בשיעורים היית מספר בדיחות, משתתף ומשתף אותנו בידע העולם הרחב שהיה לך.

עמיתי, היית קרן אור, מלא שמחת חיים, נבון, סקרן, אוהב אדם ומלא ברגישות.

לנצח אזכור אותך ככה מתוקי.

אני מקווה בכל ליבי, איפה שלא תהיה, שטוב לך ושאתה שומר עלינו.

מתגעגעת המון

תמיד תישאר בליבי💔

אלין

נכתב ב22.9.21