עמית מזרחיל

 


עמית נולד ב10 במאי 2011, יום שלישי ויום העצמאות ה-63 של ישראל. בן לאורן ויעל ואח קטן ליובל בת השנתיים וחצי.הוא היה תינוק נוח ,חייכן מאוד. בחצי השנה הראשונה יעל היתה עם עמית בחופשת לידה , הם הסתובבו בבתי קפה, בילו בבית יחד וקצת בפיזיותרפיה בגלל השטחה בגולגולת של עמית. בגיל חצי שנה הוא השתלב בקלות בגן הפרטי "פרפר נחמד" והיה בו עד גיל שלוש וחצי. כבר בגן הפרטי הוא גילה את הייחודיות שלו ואת מי שהוא כאשר היה ממציא מילים לשירים קבועים ששרו בגן ושר את המילים שלו בקול רם כי שיעמם אותו לשיר כל יום את אותם השירים...


מהר מאוד הוא הבין שכדי להתחבר לאחותו הגדולה יובל ולבת הדודה אור הוא צריך לחקות אותן ולעשות איתן הופעות ומסיבות פיג'מה אצל סבתא וסבא חווה וסמי ובהמשך אצל סבתא וסבא רותי ואורי.


בגיל שלוש וחצי הוא נסע לראשונה לחו"ל עם סבתא וסבא חווה וסמי , אחותו יובל ובת הדודה אור למלטה בחופשת חנוכה. הוא טס כמו גדול וישן בחדר עם סבא ונהנה מכל רגע.


בגן העירייה כאשר השתעמם במפגשים הוא שיחק עם הסקוצ'ים בנעליים שלו ושל החברים שלו ומצא דרכים יצירתיות רבות וייחודיות לו להעביר את הזמן. תמיד את כל מעשי השובבות שלו ומעשי הקונדסות עשה בחן ובחיוך כובש ולכולם היה לו הסבר מאוד הגיוני למה הם היו נחוצים.


בגיל הזה החלטנו שכדאי שיוציא את המרץ בחוג ועמית התחיל ללכת לחוג כדורגל והתאהב. הוא אהב את המאמן ואת הכדור אבל פחות את המשמעת וכשהמאמן התחלף שנה אחרי, הוא החליט לעשות הפסקה עם הכדורגל.


בדרך לגן עמית היה מסתכל על סמלי רכבים ואומר מי היצרן של כל רכב. אחרי הגן, אחר הצהריים הוא היה נפגש עם חברים, הולך עם יעל או אורן ויובל לספרייה, צופה ביובל בחוג ריקוד, מסתפר או נמצא אצל סבתא וסבא ומבלה איתם.


עמית טס יחד עם אורן, יעל ויובל להמון טיולים בחול והספיק לחוות המון חוויות משותפות וכיפיות.


בכל המקומות בחו"ל וגם בטיולים בארץ עמית היה סקרן , נהנה להכיר מקומות חדשים, לטעום טעמים חדשים אבל גם גילינו מדי פעם שיש לעמית פחד קל מגבהים.


כשעמית התחיל ללמוד בבית הספר היסודי "דבורה עומר" הוא חזר לאהבה שלו לכדורגל. הוא הלך לחוג פעמיים בשבוע עם חברים לכיתה והכיר גם חברים חדשים. הוא אהב להיפגש עם החברים ולשחק גם אחרי בית הספר, לשחק איתם בפורטנייט ובברולסטאר.


בבית הספר הוא המשיך להיות שובב בחן, היה מצחיק וליצן הכיתה מצד אחד ומצד שני היה סקרן, בעל תפיסה מהירה מאוד ואהב ללמוד.

הוא התמודד למועצת התלמידים ובכיתה ג' נבחר לייצג את הכיתה שלו והיה מאוד שמח מכך.


בנוסף בכיתה ג' שמע על ליגת הכדורגל וביקש לגשת למיונים. הוא היה התלמיד היחיד בשכבה שלו שהתקבל ואחד מתוך שניים מבית הספר שלו ובתחילת כיתה ד' התחיל לשחק עם קבוצת ליגת טרום ב' של הפועל כפר סבא. הוא קיבל את הסיפרה 2 והיה קשר התקפי. הוא הספיק לשחק משחק אחד עם הקבוצה.


עמית ביקש להיות חלק מהקונסרבטוריון בכפר סבא ובחר ללמוד לנגן על תופים. הוא התחיל ללמוד בתחילת כיתה ד' עם המורה נפתלי, בהתחלה השיעורים היו בבית הספר אבל לרוב היו בזום בגלל הקורונה ועמית התאהב בכלי הנגינה.


לאורך כל חייו נסענו לטיולים ועשינו קמפינג עם חברים או רק המשפחה הגרעינית. בכל טיול עמית בחר ללכת ראשון ולצעוד בשבילים משלו: על סלעים, בין הקווים לרוב עם מקל שמצא בדרך או אבנים שרצה מאוחר יותר לקחת הביתה.


עמית אהב מאוד חיות. הוא ראה הרבה סרטונים וסדרות שקשורים לחיות והיה לו ידע נרחב על מגוון רחב של בעלי חיים. במיוחד הוא אהב כלבים ואהב ללכת לכל חבר או קרוב משפחה שהיה לו כלב ושיחק ודאג לכלב שלהם. לא מפתיע שבכמה ימי הולדת עמית ביקש בובות של כלבים, מלונה לכלב ורצועה למרות שלא היה לנו כלב בבית..


את ימי ההולדת של עמית הוא חגג לפחות פעמיים כל שנה: בתאריך העברי, ביום העצמאות לרוב במושב שדה וורבורג עם המשפחה הגדולה של אורן, ובתאריך הלועזי - 10.5 ולרוב גם עם חברים מהכיתה /גן.


עמית אהב לנסות מאכלים חדשים , אהב לעזור ליעל לבשל והיה הדבק של יובל, יעל ואורן למאכלים : הוא אהב את כל מה שכולם אהבו וכל אחד אהב דברים שונים לאכול. 


לא ראו עליו כמה הוא אהב לאכול כי הוא תמיד היה רזה מאוד.


עמית אהב להתלבש בסטייל וכל יום שישי, חגים וארועים מיוחדים יובל ועמית היו מתכננים במשך שעות איזה לוק הם ילכו באותו יום ותמיד נראו מתוקתקים בלבוש ובשיער. עמית מאוד אהב ג'ינסים קרועים וחולצות מכופתרות.


במהלך הקורונה בילינו כל המשפחה הרבה בבית ובתקופה הזו יובל ועמית בילו הרבה זמן יחד: עשו אתגרים, עשו ליעל ולאורן מסאג'ים , הופעות ריקוד , הצגות וארוחות. יובל עשתה לעמית בוק צילום ומדי פעם רבו באיזה חדר כל אחד מהם ילמד.


בתקופה הזו יעל עשתה אימונים באפליקציה בטלפון. עמית היה מצטרף מדי פעם לאימונים .הוא ביקש מאורן שיקנה לו מתח ואורן סיכם איתו שאם יעשה 30 שכיבות שמיכה הוא יקבל מתח, ואכן עמית הצליח להתמיד ולעשות את 30 שכיבות השמיכה וקיבל מתח. הוא המשיך להתאמן בכדורגל בכל הזדמנות, עשה הרבה תרגילי כושר כי מאוד רצה קוביות בבטן.


הוא אהב מאוד לצפות בתוכניות טלוויזיה מגוונות: בובספוג, בייבי בוס, מרתה מדברת, ווטרינרים צעירים, זהו זה, נינג'ה ישראל, הזמר במסיכה ועוד.


בדצמבר 2020 גילינו שעמית חלה בסרטן אלים ובעקבות הגילוי עמית עבר סדרה של בדיקות וטיפולים. את כל הבדיקות והטיפולים עבר בגבורה ובצורה מעוררת הערצה. ביום ההקרנות הראשון הוא קיבל את הכלב ג'וי , אותו בחר יחד עם יובל ודודה קרן.


עמית ראה מתקן פגבורד אצל נועם, חבר של אורן וביקש גם כזה.נועם דאג להתקין גם לעמית פגבורד כמה ימים אחר כך ועמית אהב להתאמן בו.


עמית אהב לקרוא ספרים מהספרייה : בון, יומנו של חנון, בובספוג ובתקופת המחלה היינו קוראים סדרת ספרים בשם ילד נינג'ה והקראנו בדיחות לפני השינה. עמית אהב להכיר את הבדיחות ולפעמים ביקש שנתחיל את הבדיחה והוא יסיים אותה.


הוא אהב מאוד לשחק בטלפון בברולסטאר עם בת הדודה שלו זהר, משחק מבחנות , פורטנייט ואהב לצפות ביוטיוברים ובסרטונים של כדורגלנים, טריקים לבישול ובכלל ב"חמש דקות".


בסיום ההקרנות ,בחודש מרץ, עמית חזר ללימודים וחגג עם חבריו לכיתה את חג הפורים. עמית גם הצטרף לחוג נינג'ה עם חבריו לכיתה אצל אמיר דגה והיה מאושר לעשות מה שהוא אוהב עם החברים שלו.

בליל הסדר טסנו אורן, יעל, יובל ועמית יחד עם סבתא וסבא חווה וסמי לוושינגטון כדי לעבור טיפול נסיוני. עמית המשיך להיות פעיל מאוד, לשחק כדורגל , להתאמן בחדר כושר , לשחק פיפה ופורטנייט. חגגנו לעמית יום הולדת ביום העצמאות ולאחר סבב טיפול אחד, חלה התדרדרות במצבו של עמית ואחרי חודש שהות בוושינגטון חזרנו הביתה.


במהלך מאי המשכנו לחגוג לעמית את יום ההולדת העשירי: עמית נסע עם דוד אלעד ויעל לספארי, הוא היה בסיור במשטרה עם אורן ויובל, חגג יום הולדת עם ילדי הכיתה והסטנדפיסטים עופר ומאור ועם כל המשפחה המורחבת והגדולה בחצר של סבתא וסבא רותי ואורי. הוא זכה למשחק קהוט עליו, סרטון ברכות של החברים, המשפחה וסלבים וקליפ יום הולדת שדוד גיא כתב את המילים לשיר ושר יחד עם בת הדודה זהר ודודה קרן.


יום אחרי יום ההולדת של עמית התחילו ליפול טילים ברחבי הארץ ועשינו מסיבת פיג'מות מתמשכת בסלון הבית.


בחג השבועות חלה הדרדרות וביום שבת ה 22/5, 12 ימים אחרי יום הולדתו העשירי, עמית קיבל את הכנפיים שלו לאחר מאבק הירואי וראוי להערצה במחלה.

עמית היה ילד חכם, סקרן, מתחשב, איכפתי , מצחיק, ספורטאי, חבר, טוב לב, רגיש, שובה לב, שובב, ידע להתחבר לכל אחד ואחת והיה הדבק של כולנו.

החיים שלו היו אמנם הרבה יותר קצרים ממה שכולנו קיווינו, ואנחנו בטוחים שאם הוא היה ממשיך הוא היה עושה דברים משמעותיים מאוד בעולם הזה, אבל בזמן הקצר שהיה איתנו הספיק לגעת בכל כך הרבה ואף להשאיר לנו מורשת  משמעותית של ערכים שעשו אותנו גאים ומהווים מודל ודוגמא.