השכנים

פוסט מספר 21

השכנים

אורן ואני עברנו לגור בבניין שאנו גרים בו היום ב 2008, כמעט לפני 13 שנים. יובל נולדה בנובמבר באותה שנה ועמית נולד במאי 2011, שנתיים וחצי אחרי. יובל ועמית גדלו בדירה הזו מאז שנולדו. לאורך השנים חלק מהשכנים התחלפו אבל תמיד היו את השכנים שהיו שם מההתחלה. חלק מהילדים של השכנים היו עם עמית בגן או בשכבה בבית הספר. השכנים בקומה שלנו תמיד היו בקשרים מיוחדים איתנו, היינו חלק מהזמן עם דלתות פתוחות והילדים עברו מבית אחד לבית השני. המרפסות שלנו משקיפות אחת לשנייה והילדים תמיד היו מסתכלים מה קורה בבית שלנו והיו בקשר מהחומה. לא פעם עמית לא זכר את הקוד לאזעקה שלנו בבית כשחזר מבית הספר וכרמית לב השכנה עזרה לו והרגיעה אותו כשנלחץ מהרעש של האזעקה. כרמית חילצה את יובל מהמרפסת כשהייתה לנו בעיה בתריס החשמלי ועמית היה עם חבר בבית לבד ונלחץ. עמית תמיד אהב לשחק בכדור במרפסת ולא פעם הכדור היה עף מהמרפסת שלנו לגינה של השכנים בדירת הגן, הדר ומתן חשמונאי ועמית היה הולך לבקש את הכדור בחזרה והיו כמה פעמים ששיחק יחד עם יובל וליאור, הילדים שלהם כדורגל יחד בדשא שמתחת לבניין.
כשהיינו עם עמית באיכילוב לאחר הניתוח משפחות חשמונאי, די-סגני ודיבה שלחו לנו מגש פירות הביתה, יובל - הבת של כרמית ובני לב שלחה לנו עוגות ועוגיות וכולם בדקו איתנו מה שלומנו. כשחזרנו הביתה מאיכילוב עמית לא יכול היה ללכת עדיין ונזקק לכיסא לתמיכה במקלחת ואשר ונויה דיבה הביאה לנו כיסא למקלחת שנשאר אצלנו עד היו. משפחת לב הביאה לעמית מתנות להחלמה מהירה. כשהיינו בוושינגטון משפחת לב בדקה מה שלומנו, דאגה לבדוק שהבית מסודר מדי פעם וכשחזרנו משפחות חשמונאי, די-סגני ודיבה שלחו לנו ארוחת בוקר מפנקת ממש לבוקר החזרה,
ולמחרת היום כשנחתנו משפחת לב תלתה לנו שלטים ברוכים השבים.
בשבעה משפחות חשמונאי, לב, די- סגני ודיבה הגיעו יום יום. הדר והבן שלה יובל הוציאו את ג'וי הכלב מספר פעמים ביום, כל השכנים עשו רשימה על מנת להביא אוכל לבית שלנו כל יום, כל השכנים פינו את החניות שלהם על מנת לתת למנחמים מקום לחנות, כל ערב כשכל המנחמים עזבו - כרמית, הדר, נויה וכרמל היו עולות לדירה שלנו, שוטפות את הבית, שואבות וזורקות את כל הלכלוך שהצטבר ביום שהסתיים.
במהלך השבעה ישבנו ודיברנו עם השכנים שלנו, הכרנו אותם כמו שלא הכרנו אותם בכל ה-13 שנים שחלפו מאז שעברנו לגור בבניין הזה.
מחמם את הלב לדעת שיש בקרבנו כאלה אנשים חמים ומקסימים.