מיכאל קלמנוביץ

פוסט מספר 4

מיכאל קלמנוביץ

כל יום הגענו לשניידר במשך שישה שבועות להקרנות.
בין לבין תפרנו בדיקות עיניים, ספירות דם, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה. לרוב עמית רק רצה לסיים עם ההקרנות ולנסוע הכי רחוק משניידר אבל בשניידר כמו בכל בית חולים יש המתנה ארוכה לכל בדיקה ולעמית, ילד בן עשר, אין סבלנות. העובדת הסוציאלית והאונקולוגית הבינו שעמיתי חי מוזיקה והציעו להפגיש את עמית עם מיכאל.
בפגישה הראשונה עמית לא היה מוכן להסתכל או לדבר עם מיכאל. בפגישה השנייה הם עשו יחד מפגש לבד בחדר של מיכאל , ניגנו , שרו והקשיבו למוזיקה. לאחר מכן היו פעמים בודדות בהם עמית הסכים להיפגש כי הוא רצה לסיים את כל מה שהיה חובה בשניידר ולנסוע רחוק משם. מיכאל הבין את זה והכיר לנו את בית אורנית, מרכז לילדים חולי סרטן שהוקם על ידי עזר מציון. הצענו לעמית ללכת לראות כשסיימו אחד מימי ההקרנות והוא הסכים. הגענו למבנה מקסים עם מגלשה במקום מדרגות, פינת חי גדולה ומגוונת, חדר אומנות גדול וחדר מוזיקה. עמית מאוד התלהב מהמקום וקבענו להגיע יחד עם יובל אחותו. נסענו לשם יחד . יובל ועמית בילו יחד בפינת החי ואחריה התפצלנו. עמית ואורן הלכו לחדר המוזיקה, יובל ואני לחדר האומנות. עמית נהנה מאוד. ניגן בתופים שכל כך התגעגע לנגן עליהם וכשיצאנו ביקש להגיע שוב.
בגלל הקורונה והטיפול שנסענו אליו לא הגענו לבית אורנית שוב.
ברביעי האחרון שלנו בשניידר, הגענו למיון ועמית אמר לי שלא היינו במיון אף פעם ושהוא לא מכיר שם אף אחד. כתבתי לכל מי שאנחנו מכירים בשניידר וביקשתי שיגיעו להיות איתנו, גם למיכאל וכל מי שעבד באותו יום הגיע. לעמית לא היה מצב רוח בשלב מסויים ורשמתי למיכאל שאולי לא כדאי שיגיע אבל מיכאל לא ראה את ההודעה והגיע. הוא סיפר לעמית שזו פעם ראשונה שלו במיון שניידר גם. הוא הוציא רמקול, גיטרה ותופים. עמית ביקש לשמוע שירים של הלהקה האהובה עליו maroon 5 .מיכאל השמיע את השירים, ניגן בגיטרה, עמית שר, אורן ניסה להשתלב בתוף ואני התמוגגתי מהרגע. מיכאל השכיל להבין שעמיתי לא מפונק או מתנשא ושהוא מאוד אהב מוסיקה אבל רצה לצמצם את הזמן שיש לו בבתי החולים כמה שאפשר.