עולם הכדורגל

פוסט מספר 9

עולם הכדורגל

האהבה הגדולה ביותר של עמית הייתה הכדורגל
מגיל קטן הוא היה משחק בכל הזדמנות. כשגדל עקב באדיקות אחרי הליגות הטובות בעולם, אחרי הכוכבים הגדולים, ראה כל היום סרטונים ותקצירים והיינו צופים ביחד במשחקים. הוא אהב במיוחד את ברצלונה ואת מסי, אבל באופן מפתיע אהב גם את ריאל ואתלטיקו וכשאמרתי לו שזה בדרך כלל לא מסתדר ביחד הוא אמר שאצלו זה מסתדר….
כדור היה חובה בכל רגע ותמיד היו לנו כמה כדורים בבית. כשהגענו לוושינגטון לטובת הטיפולים ולא יכולנו לקחת כדור במזוודה, הדבר הראשון שהלכנו לקנות היה כדור בשביל להתמסר ולשחק ביחד. לשמחתי גם אני גדלתי על כדורגל וזה היה ממש כיף לחלוק את האהבה הזאת עם עמית.
כשהוא לא היה משחק עם כדור אמיתי, הוא היה משחק פיפה באקס בוקס והיה לי ממש כיף לשחק איתו ביחד מתי שרק יכולנו.
כשנסענו לראות את הבית הלבן, הגענו לדשא הגדול שממנו רואים אותו ועמית ראה דשא וצעק "אבא תביא את הכדור" ומייד התחיל להתמסר איתי. לא ממש הרשים אותו שאנחנו עומדים מול הבית הלבן ושאנשים טסים שעות בשביל להגיע לשם. בסוף הוא עשה לנו טובה והצטלם איתנו אל מול הבית.
בארץ הוא אהד את הפועל כפר סבא (כמו אבא שלו וסבא שלו ...). הוא התחיל בגיל צעיר לשחק בחוג של הפועל כפר סבא ובסיום השנה שעברה עבר מבחנים לטרום ליגה והיה ממש מאושר מזה.
המאמן היה רן דנון מאמן קשוח שכולו לב ענק. הוא דרש הרבה מהילדים והם מייד ראו את החיבור העמוק שלו והתחברו אליו.
הייתה שנה שהתחילה באימון במגרשים ועברה לסגרים של קורונה ורן היה שולח להם תרגילים לצלם ולהראות לו. עמית עשה את התרגילים ואני הייתי הצלם.
כשהתחילה המחלה עוד לא ידענו ועמית המשיך להתאמן והספיק עוד לשחק במשחק ליגה אחד לפני האבחון וההתמקדות בטיפולים. הוא ממש שמח וגאה. אחר כך התחיל המסע שלנו.
לכל אורך הדרך, גם כשלא שיחק עם הקבוצה הוא המשיך לשחק איתי, עם דוד שלו ועם מי שרק הסכים בכל רגע שהיה לו ואפילו כשרגל ימין שלו נחלשה בעקבות המחלה (רגל ימין הייתה הדומיננטית של עמית), הוא עבר לבעוט עם רגל שמאל ופיתח יכולות של שחקן שמאלי. הוא שמח שכשתעבור לו המחלה הוא יהיה שחקן אמיתי של שתי רגליים.
רן והמועדון ליוו את עמית לאורך כל הדרך. השחקנים הבוגרים צילמו לו ברכות החלמה ועמית ממש התרגש לראות אותם. לאורך כל הדרך הוא היה בקשר עם קבוצת הילדים בה הוא שיחק ועם רן, התכתב איתם והם איתו. לפני הטיסה לארצות הברית ארגנו לו מסיבה מרגשת והוא היה בעננים והתרגש מכמות האהבה שהרעיפו עליו.
קבוצת הילדים ליוותה אותו כל הזמן. נועה אלון, אמא של אלוני והילה ברגר, אמא של איתמר, היו איתנו בקשר מתמיד, אירגנו ברכות מצולמות מכל הילדים ליום ההולדת של עמית ומדים של ברצלונה, הקבוצה שהכי אהב.
ממש אחרי שעמית נפטר, קבוצת הנוער של הפועל כפר סבא זכתה באליפות הליגה הלאומית והזמינה את יובל, יעל ואותי להעניק את צלחת האליפות. היה מרגש מאוד.
לאורך כל הדרך, המועדון, העומדים בראשו, ההנהלה, הצוות, השחקנים, המאמנים שאימנו את עמית בעבר עומר ויריב, המאמן האחרון רן, ילדי הקבוצה של עמית וההורים בניצוחה של נועה והילה גרמו לעמית להרגיש חלק ממשפחה גדולה ששותפה איתו לדרך הקשה והמסובכת ומעניקה לו אושר מהמשחק שאהב כל כך.