קרן מזיג

פוסט מספר 24

קרן מזיג

אחותי קרן מזיג נולדה 3.5 שנים אחרי. היינו רק שני אחים. אני הבכור וקרן הקטנה. אהבנו מאוד כל הזמן אבל היינו גם מאוד שונים באופי ולא כל הזמן היינו קרובים מאוד. הכישרונות שלה בלטו כבר מגיל אפס. היא הייתה מגנט של אנשים, ידעה איך לדבר עם כל אחד, כשהציבה לעצמה משימה ידעה מה לעשות כדי לממש אותה במהירות שיא, כשנכנסה לדברים שאהבה, התמסרה להם והצטיינה בהם מהר מאוד.
עם השנים אני התחתנתי וקרן התחתנה, הקמנו משפחות ולמזלנו הרב קרן ובעלה המקסים גיא העתיקו את ביתם לכפר סבא מאוד קרוב אלינו.
הבנות הבכורות, אור של קרן ויובל שלנו נולדו בהפרש 3 שבועות וגדלו ביחד. עמית הגיע שנתיים וחצי אחרי, ושנה וחצי אחר כך הגיעה זהר הבת השנייה שלהם. גם הם יצרו קשר חזק מאוד ואחר כך הגיעה עמר הקטנה. הילדים אהבו וגדלו ביחד, בילו זמן רב, ישנו ביחד, שיחקו ביחד, טיילו ביחד, שמחו ביחד. הקשר היה הכי חזק שיכול להיות.
כשאומרים שמישהו אהב את הילדים שלך כמו את שלו, זה נשמע לפעמים כמו קלישאה, אבל קרן וגיא אהבו את עמית ויובל שלנו ממש כמו שאהבו את ילדיהם.
קרן מצאה את הדרכים ללב של יובל ועמית, והם מצאו את הדרכים ללב שלה.
מרגע גילוי המחלה קרן נרתמה לנושא ב 200%. היא הפכה את זה למשימתה ומייד הפעילה את רשת הקשרים הענפה שלה, בשניות, כמו שרק היא יודעת. זה היה עוד שלב שערפל הקרב גדול מאוד – ראו שיש לעמית משהו בראש ב MRI אבל מה עושים מכאן – עם מה אנחנו מתמודדים? אמנם הגענו לפגישה באיכילוב עם מנתחים שבדיעבד הבנו שהם מהגדולים בעולם בתחום אבל אז עוד לא ידענו את זה וההחלטה באיזה בית חולים לבחור, באיזה מנתחים ועל מי לסמוך היא החלטה גורלית. קרן מייד הפעילה את רשת הקשרים שלה, דיברה עם המון אנשים טובים ותוך מספר דקות ידענו כבר שהמסלול שבחרנו, עם בית החולים והמנתחים הוא המסלול הנכון.
בהמשך קרן התמסרה לעמית ולנו באופן טוטאלי. היה לה קשר מיוחד עם עמית והיו דברים שבהם הוא סמך רק עליה. היא הייתה שם בשבילנו כל יום, בודקת כל הזמן מה עמית צריך, מה אנחנו צריכים ודואגת להכל. מביאה לו מאכלים, משחקת איתו, נמצאת לידו ברגעים שהוא היה חייב חיזוק ותמיכה. נמצאת לידי ברגעים שאין לי אוויר לנשום ומחזקת בעוד שאני רואה שגם היא מתפרקת מבפנים.
כל מה שהיינו צריכים ולא ידענו איך להוציא לפועל, כל מה שהייתי צריך זה להרים טלפון לקרן ותוך דקות זה כבר היה מתקדם.
כשהיינו בבית החולים היא דאגה להמון אנשים טובים ומפורסמים שיצלמו את עצמם שולחים חיזוקים לעמית. זה נתן לו כוחות להתמודד. היא באה איתנו לפגישות עם כל מיני רופאים שבדקו את עמית לכמה דקות ואז היו צריכים לדבר איתנו שעה והיה צריך מישהו שיישאר עם עמית בחוץ.
בהזדמנות אחת עמית אפילו ביקש שקרן תבוא איתנו להקרנות והיא כמובן הגיעה, והייתה מאוד גאה באיך שעמית התמודד עם זה (איך אפשר שלא להיות גאים בו – הוא היה גיבור עולם).
היא לא הפסיקה לחשוב בכל רגע איך אפשר לשמח אותו והוציאה לפועל מיזמים מדהימים.
היו רגעים שליעל ולי פשוט לא היו אנרגיות והיינו כל כך מרוקנים וקרן הייתה מגיעה ודואגת להזריק אנרגיות לילדים ולנו, וידעה איך להרים את מצב הרוח.
היא כמובן לקחה חלק מרכזי בארגון הטיסה שלנו לוושינגטון והגיעה לשם להיות לצד כולנו, לעשות זמן איכות עם עמית, לקחת את יובל לבילויים ולהכניס לכולנו אנרגיות טובות.
כשחזרנו קרן שינתה את הטיסה כדי להיות איתנו במטוס ובמסע המתיש בשדות התעופה ועשתה כל שביכולתה כדי להרים לעמית את יום ההולדת האחרון (שכתבנו עליו בפוסטים הקודמים).
עמית סמך עליה, לפעמים כשאפילו יעל ואני לא הצלחנו לשכנע את עמית במשהו שצריך לעשות, קרן הגיעה והצליחה להגיע אליו.
הקשר של עמית עם כל משפחת מזיג, משפחתה של קרן היה מדהים, במיוחד עם זהר, הבת האמצעית. היה להם חיבור מדהים.
היריעה קצרה מכדי לתאר את כל מה שקרן היתה עבור עמית ועבור כולנו באותה תקופה, אפשר לכתוב על זה עוד 100 עמודים.
הגדולה של קרן התגלתה אלינו במלואה ברגעים האלו, רגעים בהם השמיים התכסו בעננים שחורים, אפלה מוחלטת שבה היינו צריכים קרן אור כמו אוויר לנשימה.
אני אסיר תודה על הדודה שקרן הייתה ועודנה לעמית ויובל, על האחות שהיא עבורי ועבור יעל ועל הקשר שהתחזק כל כך בתקופה שהיינו הכי צריכים את זה.