top of page

שרון בנג'יו

פוסט מספר 18

שרון בנג'יו

שרון בנג'יו היא בת של החברים הכי קרובים של חווה וסמי, ההורים של אורן.
אנחנו שלוש משפחות שהתחילו קשר ממש של משפחה גדולה אצל ההורים של אורן, זה המשיך לדור שלנו, והיום זה התרחב לדור הילדים שלנו. הילדות שלנו מלאה בחוויות משותפות, ולשמחתנו גם ההווה של הילדים שלנו ושלנו. ידענו תקופות קשות יחד אבל בעיקר תקופות שמחות.
כל יום עצמאות היינו חוגגים ביחד בחצר הענקית של משפחתם בנג'ו בשדה וורבורג ועמית נולד בסוף יום העצמאות שחגגנו ביחד לפני עשר שנים.
בתאריך יום ההולדת הלועזי של עמית שנה שעברה, כשהיה בן 9, שושי , אמא של שרון , נפטרה במפתיע. מאותו רגע הקשר בין המשפחות התהדק אפילו יותר. עשינו ארוחות משפחתיות יחד, טיולים והרבה מפגשים משותפים.
כשלעמית התחיל השיתוק בצד שמאל של הפנים עשינו טיול משותף לצפון ועדכנו את שרון לגבי עמית. בהמשך אחרי שעמית עבר את הניתוח באיכילוב ושרון עבדה בתל אביב היא שאלה אם תוכל לבוא לבקר ומה להביא. עמית ביקש כנאפה ושרון בלי לחשוב פעמיים נסעה במיוחד וחיכתה הרבה זמן בתור כדי שעמית יקבל את הכנאפה הטוב ביותר. בזמן ההקרנות שרון עזרה לחנך את ג'וי הכלב והכירה לנו את מאמן הכלבים ליאור.
היינו יחד בוילה בצפת לחגוג את סיום טיפולי ההקרנות של עמית.
שרון גם הצטרפה לקבוצת ההיגוי המצומצמת שהוקמה לסייע בכל מה שאפשר עם האירוע המורכב הזה.
כשאמרנו שנטוס לוושינגטון לטיפולים ורצינו שכל שבועיים תהיה תחלופה של אנשים מהמשפחה כדי לתת לילדים תחושה כמה שיותר של בית , שרון מייד אמרה שגם היא תיקח חלק בסבב.
היא הגיעה יחד עם קרן, אחות של אורן והייתה איתנו שבוע וכשהחלטנו שחוזרים לפני הזמן, היא שינתה גם את הטיסה שלה כדי שכולנו נחזור יחד. בכל התקופה בוושינגטון שרון דאגה לקניות ובילוי והעשרה ליובלי.
עמית היה עוזר לשרון לבחור את הבגדים לרם הבן של שרון, ורם ידע שעמית בחר אותם. חלק מהבגדים היו תואמים לאלה שעמית גם בחר לעצמו (לעמית היה חוש אופנה מפותח ואהב כמה שיותר בגדים – הוא היה עובר בחנות, מצביע "אני רוצה את זה" וממשיך לפריט הבא)
כשעמית אושפז בשבוע האחרון לחייו, שרון ביקשה לבוא לבקר ושאלה שוב מה להביא. עמית ששמע ששרון רוצה לבוא ישר ביקש שהיא תביא כנאפה. היא חיפשה ומצאה וקצת לפני שהיא הגיעה עמית שאל אותי אם היא יודעת שהוא צחק .אמרתי לו שהיא לקחה אותו ברצינות והוא התענג על הכנאפה שהביאה.
גם בשבת האחרונה שלו שרון ביקשה לבוא לבקר וכתבתי לה שהיו המון אנשים היום ועמית עייף אז עדיף לחכות למחרת בבוקר, אבל בסוף כבר לא היה מחר בבוקר. דבר שאני מצטערת עליו עד היום.
בשבעה שרון הגיעה כל יום והייתה איתנו כמעט כל היום למרות שבאותו שבוע בדיוק עברה לבית אחר והייתה צריכה להעמיס, לפרוק ולסדר את הבית.
שרון שימשה (ועדיין משמשת) לנו כתף תומכת, אחות ומשפחה כזו שהמשפחה של אורן בחרה ואני אימצתי בשמחה ובאהבה.

bottom of page