חברות

בבוקר, לפני ההליכה לבית הספר כל יום כל אחד היה מבקש את הכריך שהיה רוצה לבית הספר. עמית היה מבקש כמה חטיפי אנרגיה וכריכים והיה מאוד מדויק במה צריך להיות בכל כריך. מסתבר שהיה מכבד את החברים שלו בכריכים ובחטיפי האנרגיה שלו והיה דואג להביא להם במיוחד כריכים עם מה שהם אוהבים.
הוא תמיד היה מתרגש כשהיה מגיע אליו חבר או שהיה הולך לחבר. היה דואג שיהיו להם את החטיפים האהובים עליהם, את השתייה האהובה. הוא היה כשמו, חבר של כולם בכיתה: של חבורת "ילדי בית העץ", של הבנות, של אוהבי הכדורגל, של אוהבי משחקי הפלפון וכל השאר. הוא מצא את דרכו לליבם של כולם.
כשראה חבר במצוקה עזר לו. גם אם היה צריך לעמוד מול ילדים אחרים ולהגן עליו. כשרכבו עם אופניים ואחד החברים נפל, הוא נשאר ודאג שתגיע עזרה למרות שכל האחרים המשיכו הלאה להרפתקה הבאה.
עמית היה חבר גם של ילדים של חברים שלנו. הוא אהב לטייל איתם, לשחק איתם ולהנות בחברתם. הוא היה חבר גם של בני ובנות הדודים שלו ואהב להיות גם איתם.
כשהתמודד עם המחלה והיה צריך להיות רחוק מהחברים היה לו קשה מאוד. הוא היה שומר איתם קשר בהתכתבויות ושיחות מרחוק ומשחק איתם בטלפון ובמחשב.
חברות אמת הייתה עבורו ערך עליון והוא היה גאה שהשם שלו מתקשר לחברות.