כדורגל

עמית וכדורגל היו סיפור אהבה
כשהוא לא שיחק בהפועל כפר סבא, הוא שיחק באקס בוקס בפיפא, ואם לא שיחק בפיפא, הוא התאמן בתרגילים במרפסת או בחוץ, ואם לא התאמן בחוץ היינו רואים משחק בטלוויזיה, ואם לא ראינו משחק בטלוויזיה הוא היה רואה מהלכים ביו טיוב, והוא היה קורא על שחקנים מפורסמים, ועל העברות בולטות.
הוא חי את המשחק הזה.
כשהגענו לטיפולים בוושינגטון, הדבר הראשון שעמית התעקש שנעשה הוא שנלך לקנות כדור כדי שיהיה לנו.
וכשהגענו לראות את הבית הלבן -המבנה הכי מפורסם בעולם בערך, עמית מייד ראה דשא ממול וצעק לי "אבא תביא את הכדור מהאוטו" וכל מה שעניין אותו זה להתמסר בכדור על הדשא מול הבית הלבן. התיירים האחרים היו המומים - הסתכלו ולא הבינו, מי בא לשחק כדורגל בדשא מול הבית הלבן?
הוא אהב ללבוש בגדים של קבוצות כדורגל שקיבל מסבא וסבתא מרחבי העולם ולנעול נעלי כדורגל.
כשטסנו לשלושה וחצי שבועות לתאילנד כל המשפחה עמית נעל את נעלי הכדורגל שלו במקום נעלי ספורט רגילות והיה איתן בכל הטיול.
הוא אהב לשחק עם חברים, עם אורן, עם הדודים שלו וכל מי שרק רצה לקחת חלק במשחק.
הוא עבר את המבחנים להפועל כפר סבא. היחידי מהשכבה שלו בבית הספר והיה גאה בזה. הוא אהב את המאמן, את החברים לקבוצה, את האימונים והאדרנלין של המשחק.
הוא היה רואה כמה מהלכים קדימה
הוא היה מלמד אותי תרגילים כמו רבונה ו"מסביב לעולם" ועוד מלא תרגילים.
עמית המשיך לשחק כדורגל ופיפא גם כשהיו לו קשיים פיזיים אמיתיים וכשחזר מארה"ב.
הוא ממש אהב כדורגל ואת כל מה שמסביב למשחק.