רגישות ואמפתיה

"אמפתיה היא תהליך פסיכולוגי, רגשי - שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת" (מתוך ויקיפדיה)
זו יכולת נדירה. רוב האנשים מסוגלים להבין מצוין את מצבם, לכאוב את כאבם, לפחד את פחדיהם, לשמוח את שמחתם. אבל של עצמם.
לעמית הייתה את היכולת הנדירה להבין כיצד מרגיש האחר - החבר, בן המשפחה, העמית לכיתה, לקבוצה.
זו התכונה שהפכה אותו לילד שקל כל כך להתחבר אליו, לדבק בין חבורות שונות, להתחבר לטיפוסים שונים. הוא פשוט הבין.
הוא היה שובב גדול, אבל בניגוד לאחרים, כשחש שמתוך השובבות הזאת מישהו אחר עלול להיפגע, הוא ידע לעצור, הוא ידע להושיט יד ולעזור, להבין את המצוקה של האחר.
הוא הבין את חשיבותה של שיחת טלפון יומית לסבא וסבתא בתקופת הקורונה ודאג לדבר עם כל אחד מהם כל יום.
כשראה סבל - היה לו קשה מאוד להכיל זאת וניסה לעזור ככל יכולתו.
הוא ידע כמה יובל אחותו מתקשה עם מראות של חולי ולא רצה לצער אותה, וגם כשהרגיש ממש לא טוב והרגיש שהוא הולך להקיא במהלך המחלה, הוא דאג שהיא תצא מהחדר כדי שלא תראה אותו ולא יהיה לה קשה. הוא דאג שסבא וסבתא יבואו לקחת אותה ואת הכלב ג'וי אליהם שלא תהיה לבד.
היות והיה גם ילד מאוד ורבלי ועם כושר ביטוי גבוה, הוא ידע גם לתקשר ולהסביר את רגשותיו בצורה מדויקת.
הוא ראה את הילדים ואת האנשים מולו וידע ליצור קשר עמוק עם כל אחד, בכל גיל. הרבה בזכות האמפתיה שלו.