ארבע שנים בלי עמית

עמיתי אהוב שלנו

קשה לעכל שעברו 4 שנים מאז שעזבת אותנו .
הכל נראה אותו הדבר אבל הכל שונה .
אותם שמיים כחולים ,אותה שמש יוקדת ,
אותו יום שני ,
אבל הכול מרגיש ונראה אחרת .
הנכדות עדיין באות ,
לא כלן ,לא תמיד ...
אבל האנרגיות שלך כל כך חסרות .

יובי ואורצ'י כבר בנות 16.5 כבר לומדות נהיגה .
זהריקי חגגה בת מצווה ,איך יתכן שחגגה בלעדייך ,הייתם הרי כל כך קרובים ובלתי נפרדים .
ועמר גדלה כבר בת 9.5 ,יש לנו שיחות רבות עליך .היא מזכירה לי שהבאת לה בובה ענקית כשחזרת מוושינגטון מזכירה לי דברים שנהגנו לעשות יחדיו ..

אתה היית אמור להיות בן 14 איזה חגיגות היו פה ב 10,5
הרי כל כך אהבת חגיגות ,ויובי אמא ואבא השקיעו בכל פרט ופרט .
עמיתי בכל מקום אתה זכור לטובה ואני מדברת עליך בכל הזדמנות .כל מי שהכיר אותך יודע לספר עליך סיפורים מדהימים .
אתה ידעת איך לגשת לאנשים ,למצוא שיח משותף גם עם ילדים וגם עם המבוגרים שביניהם .
כלם זוכרים את טוב ליבך , החיוך ,השובבות ,הצחוק החכמה ,השנינות ואיזה עמית היית חבר אמיתי .
לנו היית נכד מדהים .ידעת להחזיר אהבה וזה כל כך חסר לנו .
בעשר שנותייך הספקת עולם ומלואו .
אתה השארת חותם .
אוהבים ומתגעגעים
סבא סמי וסבתא חוה