חמש שנים מאמא

5 שנים שאתה לא כאן עמיתי, חצי מהחיים שכן היית איתנו.
היום ערב חג שבועות , חג הביכורים , כולם לובשים לבן ואתה המלאך שלי לבוש לבן כבר 5 שנים.
היית צריך להיות בן 15 היום. נער שמסיים לימודים בחטיבת הביניים וממתין לחופש הגדול לפני התחלת לימודים בתיכון.
יש לי הרבה מחשבות , צביטות בלב כשאני חושבת על איך היית נראה, מה היו תחומי העניין שלך, האם היית אצל הסבים והסבתות פעם בשבוע או שהגיל היה גורם לכל אחד להתעסק בענייניו. כמה היית שמח שיובל קיבלת רישיון נהיגה וכמה היית מסנג'ר אותה שתסיע אותך לכל מיני מקומות, כמה היית נרגש להכיר את פטר הסוס ואולי היית זורם על לרכב עליו וגאה ביובל שזכתה בתחרות הראשונה אתו במקום הראשון, האם היית שותף פעיל בארגון יום ההולדת מאה של סבתא חנה כמו שיובל הייתה פעילה ועזרה, כמה היית מתרגש לדעת שכל החטופים החיים והמתים חזרו הביתה ,איך היית מגיב כשהמלחמה החדשה התחילה ב-3 חזיתות, האם היינו עושים מסיבת פיג'מות כל לילה בסלון או יורדים רק כשנשמעת אזעקה? מה היית עושה כשנתקענו בממד בבית- היית נלחץ או מצלם את מבצע החילוץ ומתקשר לכל החברים לדווח? כמה היית נהנה בקרוז שעשינו באוגוסט ומכל השדרוגים שקיבלנו שם, איך היית מגיב בוילה בבריכה ובג'קוזי בחזון כשברקע שומעים רעשי מלחמה וממהרים לנסוע חזרה הביתה , מה היית אומר על חגיגות פורים שהתקיימו השנה בל"ג בעומר ועל כך שכל דרי העולם התהפכו ואפילו היום , סוף מאי יורד גשם , האם היית עושה תוכניות עם יובל בחופש הגדל לפני שהיא תתגייס לצבא ולפעמים גם יש לי מחשבות של האם היית , האם הייתי אמא שלך ב10 השנים שהיית כאן?
והיית עמית , בטח שהיית.
קשה לי לחשוב על חצי השנה האחרונה לחייך, כשהייתי שם לא ראיתי את הפגמים שהיו בפניך היפים, את השינוי בקול, בתנועה. בחרתי לראות אותך מעבר, את הילד הרגיש והבוגר שלי. אני רוצה שתשע וחצי השנים שקדמו לחצי השנה הארורה הם שיהיו חקוקים בליבי ובלב כולם.
היית התינוק עם העיניים הענקיות והשובבות שזוחל בבית במהירות ומתגלגל מצחוק כשאתה מסתובב ורואה שאני רודפת אחריך, היית הילד שהמציא מילים לשירים הקבועים של הגן כי זה משעמם לשיר כל יום אותו שיר, היית הילד שנתן לי יד בדרך לגן ועבר איתי על כל סמלי הרכבים עד לגן, היו לנו מנהגים קבועים לפני השינה – לאכול ארוחת ערב, טקס גזירת הציפורניים, לעיתים גם טיפול כינים מיוחד, קריאת סיפור לפני השינה, צחצוח שיניים ואם אורן היה בחו"ל והוא היה ועדיין הרבה בחו"ל אז צילום סרטון לילה טוב ובבוקר בוקר טוב. כשגדלתם יובל ואתה ועדיין הייתם באותו חדר היינו שומעים אתכם מתלחששים בינכם ולא באמת הולכים לישון, אנחנו יושבים על הכורסה השחורה מול הטלוויזיה, אתה עלי ובמשך פרק של סמי הכבאי אתה יודע שמסכת אינהלציה על האף והפה שלך ולא מתלונן, היית הילד שביקש שאגיע להגיד לילה טוב כשישנתם אצל סבא וסבתא וזה קרה יומיים בשבוע. הייתי מגיעה לקראת ארוחת הערב, לפעמים הייתי אוכלת איתכם, מקלחת אתכם, מקריאה סיפור ומקשיבה על מה היה היום בגן ובבית הספר וכשהתכוננתם ללכת לישון הייתי נוסעת הביתה אחרי חיבוק ונשיקה, היית הילד ששיחק עם הסקוצ'ים של הנעליים שלך ושל החברים שלך כי היה לך משעמם במפגשים בגן, היית הילד ששבר חלון בחדר השירותים בגן כי היית צריך להתאמן לכדורגל ובעטת גבוה מדי, היית הילד שגזר יחד עם זיו את המפה של הגן כי היא הייתה ישנה והיה צריך להחליף אותה, היית הילד שליווה יחד איתי את יובל לחוג ריקוד, עמדת על כיסא על קצות האצבעות וחיפשת את יובל בחלון וכל פעם שראית אותה דפקת על החלון וצעקת יובל , מדי פעם היינו עושים זמן יחד בזמן שיובל הייתה החוג כדי שהיא תוכל להתרכז ואז היינו הולכים להאנגר, סלקט ולקליית חממה ותמיד קיבלת משהו חדש – גרביים, חולצה, מטרייה , בננות מיובשות , חמוציות מיובשות והכי אהבת את הקערה השקופה מלאה בדובדבני אמרנה בסירופ שלא ממש מתאימים לילד בין שלוש וחצי-ארבע אבל אתה התעקשת והמוכרת תמיד הייתה מוזגת לך לקופסה שקופה כמה דובדבנים וכפית פלסטיק והיית אוכל את זה בהנאה רבה עד שהחוג נגמר, היית מתקשר אלי אחרי בית הספר לעדכן אם אתה חוזר הביתה או נשאר עם חברים בבית הספר ואם יובל גם יודעת איפה אתה, במקלחת הייתי שר move like Jager בקולי קולות עם הספוטיפי ואחרי כמה רגעים שענו מכה ובכי כי שוב נתקלת במקלחון , היית מזמין חברים אלינו ומארח אותם כיד המלך, כמה שמחת כשהזמנו פיצה ושאלנו את החברים איזו תוספת הם רוצים ואחד אמר פפרוני וכל כך התלהבת שיש לך שותף לפיצה פפרוני, כשהרביצו לחבר או העליבו אותו היית בודק מה שלומו ומנסה לעזור לו, כשבכיפור אחד החברים נפצע התקשרת לאבא וביקשת שיבוא לעזור, היינו נוסעים לפעילויות בחווה החקלאית ואהבת להנביט עדשים ולאכול אותם, בקורונה היית מתקשר לסבים ולסבתות כל יום כדי לוודא שהם בסדר ושלא יהיו לבד, בימי שישי היית מתבל את האנטיפסטי לפני שהכנסתי לתנור בסגנון השף התורכי , קוטף ומפריד עלי בזיליקום לפסטו , מוציא כפית וטועם מעט ואז לוקח כפית גדושה וטועם עוד קצת, בקורונה כשהיינו כולנו בבית היו ריבים באיזה חדר כל אחד יעבוד או ילמד, לא מעט פעמים מצאת את עצמך לומד במטבח כשאני עובדת בסלון ולפעמים היית רואה אותי תופסת את הראש מייאוש ואתה היית כותב לי אמא נראה לי כואב לך הראש , תשתי הרבה מים, היינו נוסעים לניר הספר לתספורת ולקבל סוכריה על מקל בסיום ומשם ממשיכים לספריה העירונית שתבחר ספרים לקריאה ותמיד ביקשת שגם נשב לשחק שם שיהיה לנו עוד קצת זמן יחד, בבית היינו משחקים יחד במשחק הצופן שכל כך אהבת, בטיולים היית תמיד הראשון לרוץ קדימה ואני אף פעם לא ידע אם רצית לסיים את המסלול או נהנית להיות המוביל, יובל ואתה הייתם משחקים במשפחה שעות, אתה תמיד דאגת שבמשפחה שלכם יהיה כלב , לפחות אחד , לא משנה אם הוא בצורת דובי ושהרתמה שלו היא חבל קפיצה, היית מבלים שעות בימי שישי לפני הארוחה בבחירת בגד, נעליים ותסרוקת לארוחה, הפעלתם מסעדה שבה הכנתם את הארוחה לבד והפעלתם ספא עם עיסויים בהזמנה מראש בטלפון ומענה על שאלון מדוקדק שלפעמים ארך יותר מהעיסוי עצמו, היית מבקש בפיאנו פיאנו מנה רגילה, של גדולים ולא מנת ילדים, אהבת במיוחד את הארנצ'יני ובכלל בכל מסעדה היית בוחר לעצמך מנה אבל היית גם טועם מכל המנות האחרות, היית מתאמן בכדורגל במרפסת שלנו ומבקש שנצלם אותך כדי שנשלח לרן, עשית 30 שכיבות שמיכה רצופים כדי לקבל מתח וכשקיבלת אותו השתמשת גם בו, קפצת בהמון סגנונות של קפיצה בחבל כי קיבלת שיעורי בית מעדי והחלטת לנסות את כל הסגנונות עד שתצליח את כולם, מעולם לא ויתרת על כלום.
את העמית הזה אני רוצה שכל מי שנמצא כאן יכיר ויזכור ושהעמית הזה ימשיך לחיות בלבבות רבים ככל האפשר . העמית הזה חי אצלי בלב מאז שהוא נולד וגם בלכתו.
הו ילד שלי, עמית שלי עבר זמן, נסעת לחפש רחוק מכאן , לי נשאר לחפש ממך סימן ואני מחכה לך.
כל מטוס שטס בשמיים , כל כוכב מאיר בעיניים מזכיר לי אותך נחליאלי לפני הגשם, צרצרים בשעות הערב תמיד יחכו לך
הו עמיתי כששקט אני יושבת ומקשיבה למנגינות געגוע ולפעמים בוכה מגעגוע אלייך .
היום אני אמא לנערה מתבגרת ולפיטר פן ניצחי אחד וזה לא קל להיות אמא כזו.
הזמן לא מקל והחוסר שלך מורגש כמו ביום הראשון של הפרידה. כשמתחיל חודש מאי הגוף שלי כבר מרגיש שבקרוב יגיעו ימים קשים. אני כבר לא מנסה להיכנס לנעלייך עמיתי אבל עונדת את שרשרת הברק שלך וגורבת את הגרביים שלך לפעמים.
אני עדיין מתפרקת , מואצת את עצמי בוכה במקלחת , ברכב, בבית, בפילאטיס, בעבודה. כל דבר מזכיר אותך ואיל החיים של כולנו היו יכולים להיות וזה צורב, שורף ומרסק אותי לרסיסים גם אחרי 5 שנים וכנראה לעולם.
תדע שאני תמיד אחכה לך , שתופיע בחלום, שתשלח סימן שתמשיך לחיות בתוכי ובלבבות של אחרים עד שנפגש.
אוהבת אותך כל כך עמית שלי מכדור הארץ ועד כל הגלקסיה ומעבר לה
אימוש