חמש שנים מסבתא רותי

תתושי שלי

איך הזמן עובר. ממש לא יאומן. עוד שנה.
אנחנו כבר מציינים חמש שנים בלעדיך.
עמיתי חמש שנים זה לא נתפס. זה חצי מהחיים שחיית. ממש לא יאומן איך הימים עוברים ועוברים בלעדיך.
המחשבות עליך הן כל הזמן. איך אתה היית נראה בגיל חמש עשרה ממש נער. בטוח גבוה רזה וחתיך שהבנות היו רודפות אחריו.
אני מלמדת תלמידים בגילך ומדמיינת אותך כל הזמן.
לפני 11 ימים ציינו את יומהולדתך ה-15 ליד קברך. ואיך בני הדודים שלך גדלים בגעגועים אליך ובאו לחגוג לך ולשיר לך ליד הקבר יומהולדת שמח. לאן היגענו שכך צריך לציין את יומהולדך הקטנים האלה. ממש מצב מטורף.
מה ואיך היית לומד זה לא כל כך חשוב . בטוחה שבסוף כשהיית רוצה להשיג משהו היית עושה הכל כדי להשיגו ובאמת היית משיג אותו.
הן בתחומי בית הספר והלימודים במקצועות השונים והן מחוץ לבית ספר במה שהיית בוחר להתמקד כדורגל או כדורסל או בכלל משהו אחר.
באמת שאנחנו לא יכולים לדעת כי הזמנים משתנים ועימם התפתחויות בתחומים שונים.
היית אמור לסיים כיתה ט ז"א לסיים את חטיבת הביניים ולהתחיל פרק חדש של התיכון
בו זמנית שיובלי מסיימת פרק זה של בית הספר שתים עשרה שנות לימוד.
נערה גדולה יפה ובוגרת כבר עם רישיון נהיגה.
סוס חדש, משתתפת בתחרויות רכיבה. עברה לחוות רכיבה אחרת ועושה שם חייל. בטוח שהיית גם גאה בה.
לפני כשבועיים חגגנו לסבתא חנה יומהולדת 100. זה באמת גיל ומספר בלתי נתפס והיה ערב מאוד מאוד מרגש וכמובן שאתה היית חסר שם כמו בכל יום ויום שאתה חסר לי בכל אירוע בכל מעשה ובכלל בכל דבר.
אני עובדת בגינה ומשקה את הצמחים ופתאום מתעופף פרפר לבן או כשאני יושבת במרפסת גם אז ואני אומרת לעצמי בלב הנה עמיתי בא לבקר אותי . ואני מנסה לחייך לפרפר שתראה כמה אני שמחה לביקור זה. כמובן שזה לא תחליף לביקור אמיתי אבל אני מרגישה בכל זאת אותך כל זמן ומחפשת סימנים ממך.
והשבוע ביקר אותי פרפר כהה קטן פעמיים. איני יודעת מה זה מסמן לי אבל בכל זאת ממשיכה לקוות שזה סימנים ממך.

מתגעגעת מאוד מאוד
סבתא רותי