שנה בלעדיך - סבתא רותי

רותי הופר, סבתא

עמיתי, תתושי שלי – שנה בלעדיך.

אני עומדת כאן לידך ולא מאמינה שעברה שנה מאז שנפרדנו ממך. השארנו אותך לבד בלילה במוצ"ש בדיוק לפני שנה, בחדר בבית החולים וזאת לאחר שחצי שנה עד לאותו לילה שעזבת אותנו, לא היית לבד אפילו דקה אחת. אמא ואבא היו איתך 24 שעות ביממה. זה עדיין לא נתפס.
ואני חושבת שכך זה ישאר תמיד.
מצד שני אני עומדת ומסתכלת מסביב ורואה איך יובלי גדלה, בגרה, יפתה והשתנתה במהלך השנה האחרונה ואני בטוחה שהיית מאוד גאה בה.
אני מנסה לדמיין גם אותך איך היית גדל בשנה זו ומאוד קשה לי.
אמא ואבא שלך הם בעלי כוחות על, שכנראה קיבלו ממך, מה הם לא עושים ומנסים לעשות כדי שאף אחד לא ישכח אותך. שכולם ילמדו עליך ויכירו אותך דרך סיפורים, תמונות וסרטונים. איזה ילד מקסים היית, איזה ערכים היו לך שאחרים יקבלו ממך את ההשראה להיות גיבורים כמו שאתה היית.
התמונות שלך תלויות בכל מקום בסלון שלנו. המגירה עם הבגדים שלך מחכים לך וגם נעלי הבית והכפכפים שלך. במגירת הנעליים הנכדים הקטנים דרורי מיקה רשף ועומרי מתחילים להשתמש ולנעול וגאים שהם נועלים דברים שהיו שלך.
בחצר הבית הטרמפולינה שנהנתה לקפוץ בה ותמיד איתגרת אותי שאזרוק אליך כדור כדי שתתפוס אותו כשוער ולא היית מוותר לי. כך היית יכול לקפץ זמן רב עד שאני כבר הייתי מתעייפת מריצה אחרי הכדור והזריקות אליך.
גם הסל עדיין תלוי על הקיר, בו כמובן היינו משחקים ביחד. אתה היית מחליט על החוקים ואני כמובן שיתפתי איתך פעולה בזריקות לסל ממקומות שונים. היית מאתגר אותי גם בכדורגל, רצית שאנסה לקחת ממך את הכדורגל. כמובן שכמעט ולא הצלחתי בכך ואתה כמובן שמחת מאוד מכך. אהבת לנצח. נמצאים פה גם האופנים האדומים שלך, שכבר היו קטנים עבורך , אבל לרכב אצלינו בחצר עדיין היו בסדר.
אני ממשיכה לטפח את שתיל הפלפלים שהבאת באחד מימי רביעי מהחווה החקלאית בכיתה ג'. כל פעם גדל פלפל אחד קטן. ואפילו את שתילי האננסים שהבאת לי אני ממשיכה לטפח. רק בימים האחרונים גיליתי שאננס אחד התחיל לצמוח באחד השתילים. הייתה לי התרגשות גדולה ורציתי לשתף אותך שלאחר למעלה משנתיים הוא סוף סוף התחיל לצמוח. אסור לוותר, תמיד יש תקווה.
בשבוע שעבר נערך בבית ספר טקס לזכרך. וכשנכנסתי לבית ספר התחילו כל הזכרונות לצוף והיה לי מאוד קשה כי הגעגוע אליך הוא מאוד קשה.
בכל שבועיים בימי שישי, בארוחות, שאנחנו ממשיכים לקיים, ובחגים מרגישים את חסרונך. האור שהיית מפיץ ברגע שנכנסת לבית ומסביבך כולם רצים לחבק ולנשק אותך ולהיות בקרבתך ולהשתולל איתך. אתה ידעת זאת ואפילו ביום שישי האחרון, יום לפני פרידתך, כתבת לי שאתה עדיין לא מאה אחוז אז אתה מבקש שהקטנים לא יקפצו עליך. כל כך התחשבת בכולם ולא רצית שיכאיבו לך. הרעיונות שלך למאכלים שאכין לארוחה, והעזרה שלך בהכנתם מאוד חסרים לי.
הקיץ קרב ואני כנראה בשבוע הבא אפתח וארכיב את בריכת השחייה החדשה שקניתי. יובלי תעזור לי בזה ואתה כבר לא תהנה ממנה. כבר לא אוכל כמו בכל קיץ לפנק אותך בפרי חתוך, בליצ'י מהעץ, בשלוקים ומה שרק רצית, רק שתהנה.
עמיתי אתה כל כך חסר לי בכל יום בכל רגע. הגעגוע אליך הוא עצום.
אוהבת מאוד
סבתא רותי

21.5.22