4 שנים בלעדיך

תתושי שלי

עוד שנה עברה וזה ממש בלתי נתפס.
כבר ארבע שנים שנפרדת מאיתנו. זה ממש לא יאומן.
אני כל הזמן חוזרת ומשחזרת את השבוע האחרון שחגגנו לך יומהולדת 10 אצלינו ב-15 במאי עם כל המשפחה המורחבת והחברים ונהנו גם מהבריכה.
לאחר יומיים היה חג שבועות והזמנת מאכלים שאתה אוהב כי כידוע אתה מאוד אוהב גבינות מסוגים שונים, שלא את כולם אני הכרתי.
נשארת לישון אצלינו וישנת עם אמא כדי שתוכל לברך אותה ראשון בבוקר ליומהולדתה.
בהמשך השבוע חזרת הביתה וביקשת ללכת לבית חולים בשישי אחר הצהריים כי כנראה הרגשת מאוד לא טוב וקיוות שאולי בבית חולים יוכלו להקל עליך.
אני מאמינה שמאוד סבלת אך לא התלוננת ושמרת לעצמיך את הסבל שלך. היית גיבור על כמו שהוריך מכנים אותך.
זה לא מובן מאליו שבגילך התנהגת בזמן המחלה בצורה כזו.
הגעגוע אליך לא פוחת להיפך גובר כל הזמן.
ביום רביעי לפני שבוע שתי תלמידות מכיתה ח1, כיתה מדעית, שאני מלמדת השנה ניגשו אלי ונתנו לי פיסת נייר. התחלתי לקרוא ובתחילה לא קלטתי מה שאני קוראת.
בפתק היה כתוב:
"עמית היקר
אמנם לא הכרנו אותך
אך סבתך, רותי מלמדת אותנו בבית הספר.
יום אחד היא נכנסה לכיתה עם תיק בד עם תמונה ושם שלך,
חיפשנו אותך וגילינו אותך.
ילד בן גילנו שנראה הילד עם הלב הכי ענק בעולם, והחיוך הכי יפה.
אנחנו מאחלות לך הרבה מזל טוב.
באהבה גפן וטאיג ח1."
לקח לי כמה דקות לקלוט שהן כותבות לך ועליך.
אני בהפסקה נשארתי בכיתה וקראתי שוב ושוב את הפתק .
ולאחר שחזרו מההפסקה חיבקתי אותן, והייתי מאוד נרגשת מעצם הרעיון שראו אותך על התיק והלכו לחפש עליך וקראו מהאתר עליך , זה בכלל לא מובן מאליו וזה מראה איזה ילדים, נערים בגילך קיימים סקרנים ורגשנים.
שיתפתי גם את המחנכת והיועצת שלהן.
אתמול היה להם מבחן מפמר במתמטיקה וביום ראשון תירגלו שלושה שיעורים. ולקראת סוף השיעור השלישי שלי איתם הם כבר היו מוטשים ולא מרוכזים החלטתי לרכז אותם והצגתי להם את ההזמנה לטורניר שיתקיים בשבוע הבא ותמונה זו שלך, מקסימה עם תלבושת של הפועל כפר סבא, שכל כך אהבת, סיפרתי להם עליך והם היו קשובים ובדממה שבאף שיעור אחר לא היו כל כך שקטים .
אני מלמדת את הכיתה הזו מתחילת השנה וכל הזמן מדמיינת אותך איך היית נראה, גבוה ורזה כנראה ופוני לצד. חתיכי כזה כמו תמיד. ממשיך להתאמן ולשחק כדורגל.
לגבי הלימודים אולי היית פחות מתעניין ואולי אני טועה והיו מקצועות שכן היית אוהב ולומד בשקידה ומצליח יפה כי היה חשוב לך.
אני מאמינה שהיית נהנה עם החברים החדשים שהיית מכיר בחטיבה ונפגש ומבלה איתם גם אחרי שעות הלימודים.
אצלינו המלחמה עדיין ממשיכה והחטופים עדיין לא כולם חזרו הביתה ואני חושבת שהיית מאוד מודאג מהמצב הזה של המדינה שבה אנו עדיין נמצאים כמעט שנתיים.
במשפחה אנחנו מנסים להמשיך בשיגרה של ארוחות שישי כל שבועיים.
אירועים משפחתיים אנחנו ממשיכים לציין. לחו"ל אנחנו לא טסנו בקיץ האחרון, אך נפשנו ביחד כל המשפחה בישוב , חזון, בוילה ויז'ן נחמדה עם בריכה גדולה בחוץ. שולחן פינגפונג
ובערב ציינו את יומהולדתי ובאותה הזדמנות גם את יום הנישואין ה50 שלנו והאמא היצירתית שלך הכינה פאזל של 500 חלקים של כל המשפחה וגם משחק מונופול יצירתי ומקסים על כל המשפחה שלנו. בערב שיחקנו כמעט כל הבוגרים ויובלי כמובן איתנו והיה מאוד נחמד.
את הפאזל הרכבנו בשיתוף פעולה עם יובלי ואימך ומיסגרנו אותו כתמונה של כל המשפחה.
כמובן בכל מה שאנחנו עושים, או מציינים, חושבים עליך, ובכלל יום יום הגעגוע אליך מאוד חזק ואינסופי.
אנחנו מבקרים אותך כמעט כל שבוע או שבועיים, דואגים לנקות ולסדר את הקבר והפרחים היפים שסבתא חווה מחליפה לך כל שבוע ושומעת את צלצול הפעמונים והמדליות שההורים שלך תלו וזה נותן לי כוחות להמשיך עוד שבוע או שבועיים.
ממשיכה לגדל את צמחי האננסים ועדיין מחכה לעוד פרי שיגדל. בינתיים היה רק פרי אחד קטן, אבל אני לא מוותרת.
בקרוב נפתח שוב את בריכת השחיה ובכלל בכל דבר שאני עושה אני כל הזמן חושבת עליך ואיך היית נהנה. עוזר ותומך.
כמה אתה חסר לי
אמשיך לבקר אותך ולהתגעגע מאוד מאוד
מסבתא האוהבת ומתגעגעת