חמש שנים מסבתא חווה

עמיתי אהוב שלנו
חלפה עוד שנה, שנה של געגועים וחלומות עליך ועל מה שהיה יכול להיות .
כעת היית אמור להיות בן 15
נער מתבגר עם כל הסממנים .
גבוה יותר ,חסון יותר הרי אהבת להתאמן ובטח היית ממשיך .
היית בשנתך האחרונה בחטיבה ,אולי אתה וזהר הייתם באותה חטיבה והייתם נפגשים בהפסקות .

בטח היית מוקף בחברים וחברות והיו שומעים את צחוקך הרם והמתגלגל .
אולי היית מפריע לאיזו מורה או שתיים ,הרי היית מין לץ שכזה .
היית מבקש מיובי שתסיע אותך למגרש הכדור רגל או לחבר הרי ליובי כבר יש רשיון נהיגה .
אולי כבר לא היית מגיע אלינו בימי שני ,היינו מקבלים זאת בהבנה ואולי כן ,
כל כך נהנית לבלות זמן איכות עם זהר,עמר אור ויובי .כמה צחוקים היו במפגשים אלו . בטח היית מרים טלפון ,שואל לשלומינו כי כזה היית איכפתי ורגיש .
בקייץ שעבר היינו כולנו בקרוז חלומי ,כמה היית נהנה שם ,קופץ מפעילות לפעילות ,טועם מכל המאכלים ,
אולי היית מטפס עם אור בקיר הטיפוס ואולי לא .
אלה תשובות שלעולם לא נוכל לענות עליהם .
רק לחשוב , לדמיין ולדעת שאתה איתנו בכל פעילות בכל רגע נתון .
כלנו התבגרנו ,גדלנו ,השתנינו ואתה נותרת בן עשר .......
עמיתי אתה חסר