SAP

פוסט מספר 8

SAP

אני עובדת בSAP כמעט 15 שנה .
יובל ועמית נולדו למשפחת SAP. ציפו לכל הקייטנות, להגיע איתי לעבודה ובעיקר לאירועי הקיץ.
עמית התעניין במה אני עושה ואחרי כל פגישה שהוא היה שומע ברקע היה שואל שאלות אם בבית ואם בסידורים.
במהלך הקורונה עבדנו מהבית ובנובמבר האחרון נעדרתי לא מעט מהעבודה בעקבות השיתוק בפנים של עמית. המנהלת הישירה שלי, גיתית , המנהל מעליה, אליאל וכל שאר המנהלים והצוותים שאני עובדת איתם בCFS קיבלו את הכל בהבנה.
בחנוכה עמית עבר ניתוח להסרת הגידול בראש והקבוצה שלי היתה איתי בקשר תמידי לדעת איך עמית, איך יובל , איך אורן ואני. דאגו לנו לאוכל , שאלו איך ניתן לעזור. אורן ואני הרגשנו בעיקר אבודים ולא ידענו מה אנחנו צריכים. כשהתברר שהגידול הוא סרטני יצרתי קשר עם גיתית ואליאל ואמרתי להם שמאותו רגע הסתיים הפרק של סאפ בחיי ועכשיו אני מאה אחוז עם עמית ויובל.
היה לי קשה להיפרד מחברים שעבדתי איתם וביליתי איתם שעות על גבי שעות 5 ימים בשבוע ואותם חברים לא עזבו אותי לרגע. היו שהתקשרו לשאול לשלומנו, כתבו, העבירו פרטים של רופאים וחוקרים הקשורים לגידול, דאגו לעזור ליובל בלימודים , קישרו אותנו לאנשים במצב דומה, שלחו חיזוקים בדרכים כאלה ואחרות.
לאחר ההקרנות כשהגענו להחלטה שטסים לוושינגטון פניתי גם לאבי רוקח כמו גם לאליאל וגיתית וכולם ניסו לסייע במה שאפשר. אורן ואני יצרנו חשבון בקרן לסייע לטיפולים של עמיתי שלי והעובדים של סאפ תרמו וריגשו אותי עד דמעות.
בשבועות האחרונים של עמית הייתה תוכנית לבקר את גיתית והתינוק שנולד לה, תומר ועמית שלא רצה להיות בלעדי ואמר שגם הוא מגיע כי הוא מכיר את גיתית והקבוצה שלי. באותו יום עמית לא הרגיש טוב ולא הלכתי למפגש. גיתית הזמינה את עמית ואותי להגיע בהזדמנות אחרת ועמית אמר לי שברור שנלך יחד.
נועה דאגה למתנות יום הולדת לעמית וגם בימים האחרונים לחייו אבי, אליאל וגיתית היו איתי בקשר תמידי. בלוויה היו עשרות רכבי סאפ על הגבעה מול בית העלמין , כל כך הרבה הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. גם לשבעה הגיעו עשרות חברים מסאפ וגם בימים אלה כולם מחבקים אותנו.
יש מקומות עבודה שאתה מגיע אליהם ומעביר את היום ויש מקומות שהם המשפחה השנייה שלך, שיודעת שהם המשפחה השנייה ושיש לטפח ולדאוג קודם כל למשפחה הראשונה.
כזו היא SAP.
כזו היא קבוצת CFS .