דברים שנאמרו בהלוויה - אלעד הופר

עמית

את הדברים האלה כתבתי ב-5 בבוקר. באמת שניסיתי להירדם אחרי הערב הטראומתי שעבר עלינו אבל הגוף לא איפשר לי, המוח לא הפסיק להרפות מהמחשבות שמה שהחל לפני חצי שנה בבשורת איוב לא היה חלום מסוייט אלא מציאות של ממש שחווינו יחד איתך עד הסוף המר.

אורן ויעל, צפיתי בהם מקרוב – ראיתי איך כהורים עשיתם הכל כדי לדאוג לעמית הכי טוב שיש, לגרום לו להיות מאושר במשך כל יום מעשר השנים בהן נהנו ממנו. ראיתי איך דאגתם שלא ייפול ממקום גבוה או יאכל ממתק אסור כתינוק, איך לא יעבור את הכביש ללא יד ולא יצא ביום חורפי ללא מעיל חם ומטרייה מגנה. באמת עשיתם הכל לגונן עליו מכל הדברים הרעים שהעולם הזה יכול לזמן לנו מדי פעם. ואז הגיעה הבשורה הנוראה שעמית חולה במחלה הארורה. אתם לא נתתם לשום דבר לעצור אתכם והמשכתם בטיפול המסור שלכם בעמית לאורך כל הדרך. חשוב לי שתדעו שאני בטוח שלעמית לא היו יכולים להיות הורים טובים יותר. הוא אהב אתכם אהבת נפש והוא ידע שאתם עושים את הכל כדי לשפר את מצבו. ליוויתי אתכם מקרוב בחצי השנה הזו ואני יכול להעיד שבאמת עשיתם הכל – כל החלטה שלקחתם היתה מצד אחד כדי להפוך כל אבן ולמצוא את המזור המתאים ומצד שני להקל על עמית בכאבים הלא פשוטים שליוו אותו.

עמית, אנחנו כואבים היום קודם כל בגלל מי שהיית – איבדנו אדם נדיר והיה לנו התענוג להיות במחיצתך בעשר השנים האלה. מנחמת אותנו העובדה שהספקנו לחגוג לך יומולדת עשר יחד עם כל המשפחה והחברים הקרובים. כולם במשפחה, מסבתא ועד האחיין הכי קטן כל כך אהבו אותך, ואנחנו יודעים שעשה לך טוב לחזור אלינו מוושינגטון ולהיות לצדנו בתקופה האחרונה, בה הספקת לחוות עוד כמה רגעים של אושר. אבל לא פחות מהכאב הזה תמיד יישאר הכאב של מה שהיית הופך להיות: אין לי ספק שמדינת ישראל והעולם הפסידו אדם גדול, אין לי ספק שהיית עושה חיל בכל שעל בו היית דורך ומבשם בעשיית הטוב שלך כל מקום בו היית נמצא. אבל נתנחם כולם במתנה הגדולה שקיבלנו – עשר שנים מופלאות בקרב אדם מדהים שמעטים זכו להכיר כמוהו. אנחנו זכינו, כל אחד ואחת מאיתנו, זכה בך עמית ואת זה נזכור לנצח.

את המסמך הזה אני שומר בתיקייה מיוחדת שפתחתי ברגע שנודע לנו דבר המחלה שלך. היו בה כל המסמכים הרפואיים שלך, כל המחקרים הקיימים בתחום סרטן המוח והפרטים של כל הרופאים הכי בכירים שהיה אפשר להשיג כדי לנסות ולהציל אותך. זה יהיה הקובץ האחרון של התיקייה הזו. החל מהיום אנסה להשליך מהזכרון שלי את הפגמים שהעלתה בך המחלה ולזכור אותך כמו שהיית באמת - כדורגלן מצויין שרק 5 ימים לפני שהתגלתה המחלה שיחק את משחק הליגה ה-1 שלצערנו יהפוך גם לאחרון שלו. הגעת אלי הביתה באותו בוקר וראיתי כמה התרגשת לקראת המשחק הזה. נזכור את הנינג'ה שהיית, את היכולות המדהימות שלך שנמשכו גם לאחר שעברת הקרנות מסיביות. את הילד שהצליח בכל משחק שהוא נגע בו, ועד לפני שבוע עשה לכל המבוגרים במשפחה בית ספר במשחק מחשבה ואסטרטגיה ששיחקנו כולנו בפלפון. היית ילד יפה תואר, מצחיק ועם צחוק מתגלגל משגע, חכם בצורה בלתי רגילה ובעיקר אדם רגיש ועם הלב הכי גדול שהכרתי. בשבילנו היית ותמיד תישאר אלוף העולם. נאהב אותך תמיד.