שלושים יום בלעדיך - אורן מזרחיל

הכול מזכיר לי אותך

להיכנס הביתה ולהיזכר בכל המקומות בהם היית יושב, היית משחק,

לראות מגרש או שער של כדורגל או אפילו כדור,

לראות ילדים בגילך ברחוב ,

להיכנס לאוטו ,

ללכת לחברים, כשחברים באים אלינו,

לשמוע שיר של מרון 5 או של הארי סטיילס או כל כך הרבה שירים אחרים שאהבת,

לראות את ג'וי,

לדבר עם אנשים ולשמוע לבטים או סיפורים על הילדים שלהם

מישהו עם כובע, מישהו עם שער יפה,

לשים בטלוויזיה משחק כדורגל

לערוך ארוחת ערב לשלושה,

ללכת למסעדה ולהזמין מספר אי זוגי של מקומות,

לראות את האקס בוקס,

להיכנס למקלחת ולראות את ידית האחיזה שהתקנתי לך ולא הספקת להשתמש בה מעולם,

להיכנס לבית מרקחת או לרופא,

שרשרת, עגיל, צמיד,

דיבורים על חופשה, כלבים ברחוב, אוכל,

לראות את הערסל במרפסת,

לשמוע בדיחה,

לראות ילד רוכב על אופניים,

לראות את בית הספר שלך בכל פעם שאני יוצא מהבית,

לקרוא שהעולם מתגבר על מגפת הקורונה ולחשוב שלך זה כבר לא ישנה,

לראות טאקי, דמקה, שש-בש, רמי, ארץ עיר

להסתכל על הבריכה בבצרה

להיכנס למעלית ולהיזכר שהיית מפחד ממעליות

לעשות דברים בבית ולא לקרוא לך לעזור לי,

לראות את האחיינים שלך,

ימי שני עם סבא וסבתא בכפר סבא,

ימי רביעי בבצרה,

להסתובב בכפר סבא בכל מקום ולהיזכר שהיינו שם יחד,

לראות בית פרטי,

להכין בבוקר רק כריך אחד לבית ספר,

לחשוב על לסדר את הצמחייה במרפסות בלעדיך,

לפתוח את הבירה ולהיזכר שזה היה תפקיד שלך,

לראות מייל על הקייטנה של פלייטיקה,

לעשות סיבוב בשכונה ולראות את גן השעשועים, או את הדשא של המוביל,

לענות של השאלה "מה קורה" או "מה המצב",

להיות בבית, לצאת מהבית, לראות אנשים ברחוב,

לקום בבוקר,

ללכת לישון,

לעצום עיניים,


קשה בלעדיך עמית, כל כך קשה,

אני כל כך מתגעגע אליך.


אני לא מתיימר לדעת איך היית רוצה שנמשיך בלעדיך. כמובן שמעולם לא שאלתי אותך. אבל אני יודע בוודאות שהיית ילד מלא שמחת חיים, צחוק, הנאה, מלא באהבה, בנתינה. ילד שאהב את החיים,

וכך אנו ננסה להמשיך