שלושים יום בלעדיך - יעל מזרחיל

עמיתי שלי,

אף אחד לא לימד אותי איך זה לחיות בלעדייך.

30 יום עברו מאז שהלכת וקשה:

קשה כל כך ללכת לישון ולהתעורר בבוקר בלי החיבוק, הנישוק והדגדוג שלך

קשה לבשל כי היית העוזר שלי במטבח

קשה לקפל כביסה כי עזרת לי בזה כשהתחשק לך

קשה לשמוע שיר שאהבת ברדיו

קשה לאכול במספר אי זוגי.

קשה לראות שהכל מסביב ממשיך הלאה ומשתנה : הבנג'ואים עזבו את שדה וורבורג, הנשיא התחלף , הממשלה התחלפה, הקורונה נעלמה מהארץ, יובל סיימה את השנה הראשונה בחטיבה ואתה לא כאן לראות את זה ולהנות מזה.

אני עדיין מחכה שתתקשר אלי כשאני בעבודה , שתכנס הביתה אחרי יום לימודים, שתשחק פיפה או פורטנייט בxbox , שנקרא ילד נינג'ה או בדיחות לפני השינה, שתבקש כריך קומפלט לבית הספר או שנכין יחד את הלזניה שכל כך אהבת להכין ולאכול.

אז עברתי לצד של אבא ואני בוכה הרבה עכשיו כי קשה.

אני מתגעגעת לשמחת חיים שלך, לחיוך השובה שלך, לחיבוק, למגע, לאיכפתיות ואני פשוט מתגעגעת אלייך כל יום כל היום .

תמיד תהיה איתי בלב בכל מקום וכל דבר שאעשה.

אני אוהבת אותך ואוהב אותך תמיד.

אימוש, מאמא ליגה ותנור אפיה שלך