שנתיים בלעדייך - אבא

לחיות בלעדיך עמית

עמיתי לחיות בלעדיך זה לחיות בעולם פחות מצחיק, בלי הבדיחות שידעת להכניס בכל מצב, השטויות שהיית עושה, הפרצופים, הקולות המצחיקים, השירים שהיית ממציא.
זה לעשות הרבה פחות שטויות כי יובל ואמא קצת פחות זורמות עם השטויות שהיינו גורמים אחד לשני להמציא ולאלתר כל יום.
לחיות בלעדיך זה לחיות בעולם קצת יותר צפוי, כי רק אתה ידעת להפתיע אותי כל פעם מחדש עם חשיבה כל כך שונה וכל כך לא שגרתית ומפתיעה.
זה לחיות בלי הצורך לקום מוקדם בבוקר, לגרד אותך מהמיטה ולהכין לך ולחברים שלך כריך קומפלט עם כל הדברים הטובים שאהבת לשים בפנים, עם התאמות לחברים כי הם היו מקבלים ממך קודם.
זה לחיות בלי להשלים עם זה שאתה כבר לא כאן. זה כמעט לא לשנות כלום בחדר שלך ורק להוסיף אליו מזכרות ולדאוג להחליף סוללות בשלט של המאוורר תקרה, לנקות את הפילטר של המזגן, להחליף מצעים מידי פעם ולדאוג שהכול נקי.
זה להשאיר את המספר שלך אצלי בטלפון, זה להמשיך להחזיק את הקו שלך ואת הטלפון שיהיה פעיל, זה לשמור את המגבת שהיית משתמש בה בימים האחרונים במקלחת שלנו על מתלה המגבות ליד שלנו, את המתח שתליתי לך, את מתקן הנינג'ה שהתקנתי לך. זה לעדכן מידי פעם את המחשב שלך כדי שעדיין יהיה שמיש.
וזה לנהל איתך עולם סודי, רק שלך ושלי שימשיך להיות שלנו כל עוד אני אהיה כאן.
כי אי אפשר באמת להשלים עם זה שלא אראה אותך יותר, ואם אני אשלים עם זה אני כנראה אאבד את מעט השפיות שנשארת אחרי האובדן שלך.
עמית אתה היית כל כך משמעותי בחיים שלי, ואני מקווה שהצלחתי להסביר לך את זה כשהיית כאן איתי, כי היית כל כך מיוחד. כל כך יוצא דופן. כל כך חכם, מצחיק, שמח, חברותי, ערכי, מוסרי, אמיתי, משפחתי, גיבור. כל כך שונה מכל מה שהכרתי קודם, וכל כך לא הגיע לך הגורל הזה.
לחיות בלעדיך זה לא לשחק באקס בוקס יותר. זה לראות משחקי כדורגל מעניינים ולא להיות מסוגל לשתף אותך או להחליף חוויות, זה לא לשמוע את הקול הזה – הכול כך מיוחד ושונה ומקסים שהיה לך, עם הגייה ייחודית כזאת, קצת ילדותית מידי, שהייתי כל השנים מקווה שלא תעבור לך לעולם כשתגדל כי היא הייתה כל כך מתוקה.
זה לחוות את ה"אין" לא פחות מאת ה"יש". לראות את החברים שלך ברחוב או במגרש ואין אותך. את האוכל שאהבת ואין אותך, אין את החיבוק, אין את הריח, אין טקס סיום יסודי, אין עלייה לחטיבה, אין בר מצווה, בכל האירועים שעוברים עלינו – אין אותך.
הניגוד הזה בין השמש שעולה כל בוקר, האנשים שהולכים לעבודה שלהם, לבית הספר, שחיים את החיים שלהם – לבין החוסר שלך הוא בלתי נתפס. איך העולם ממשיך להסתובב בלעדיך עמית? באיזה זכותבכלל? יש רגעים שאני פשוט לא מצליח להכיל את זה.
אני נפגש עם אנשים שחוו אירועים דומים. אבות למלאכים. חבורה של אנשים יקרים שכל אחד מהם, אם הייתה לו משאלה אחת, היא הייתה לא להשתייך לקבוצה הזאת שלנו. אנשים שכל אחד זכה בלוטו מהצד הלא נכון. אין שם סיפורים קלים, אבל יש שם כוחות ועוצמות של אנשים שעברו את הקשה מכל ומנסים להתמודד עם העולם הזה, וכל אחד מוצא דרכים ייחודיות ושונות לעשות את זה, ואף דרך לא דומה לדרך של האחר, אבל ההבנה העיוורת הזאת שיכולים להבין רק אנשים שזה קרה להם נוכחת שם. משהו שאי אפשר להסביר לאף אחד אחר. הבנה של רגעים, ושל תחושות, ושל מצבים, וגעגוע. ועולות שם הרבה שאלות מעניינות. אחת מהם נסובה סביב התפקיד שלנו כהורים למלאכים. האם הסתיים התפקיד שלי כאבא של עמית? או האם זה לכל החיים? ואם כן אז מה התפקיד? הרי זה מאוד ברור מה התפקיד של הורה לילד שנמצא כאן ליד, אבל מה התפקיד של הורה למלאך?
ואתה כמובן כבר לא יכול להסביר לי, רק לשלוח סימנים, ולהשאיר את הזיכרונות בתקווה שאקבל קצת תשובות מהם, אז איך אני מקיים את ההורות הזאת לבן הכי מדהים בעולם שהייתה לי הזכות הענקית להיות אבא שלו למשך 10 שנים ועוד קצת?
אז אני ממשיך לקיים בעולם את האהבות שלך, ואת התכונות המדהימות שלך ככל יכולתי, ואני ממשיך לדאוג שנוכחותך תהיה במחשבות ובלב של האנשים. שיחשבו עליך, שיזכרו בך, שיכירו אותך גם אם לא הכירו אותך בחייהם, כי הגיע לאנשים הטובים שבעולם הזה להכיר אותך ולחוות אותך. הבאת כל כך הרבה לעולם הזה ותפקידי עכשיו הוא לדאוג שכל זה יישאר כאן וימשיך הלאה.
עמית אני מקווה שאתה רואה שם מלמעלה את האירוע הכול כך מרגש שעשו לזכרך אתמול בבית הספר שלך. כמה אהבה וגעגועים באו לידי ביטוי שם. כמה זיכרון מדויק ממך, וכמה צחקנו ובכינו אתמול בערב כשהעלנו זיכרונות. אני מקווה שאתה רואה את החולצה שקיבלת ביום ההולדת שלך לפני כמה ימים של ברצלונה עם חתימות האוהדים שתלויה עכשיו בחדר שלך ליד התמונה של מסי ושל ברצלונה.
ואני מקווה שבעוד שבועיים בטורניר לזכרך, הקיום שלך יעטוף את כולם כמו שרק אתה יודע.

אני לעולם לא אפסיק להיות אבא גאה של עמית עד יומי האחרון, ולקיים את תפקידי כאבא של עמית, להתגעגע, ובעיקר לחייך ולצחוק כשאני נזכר בך
שלך לעולמים עד שאפגוש אותך שוב,
אבא